אילת-2

ואז הגיע הבוקר
זה הרגיש כאילו הוא לעולם לא יגיע.
היא נעצה ארוכות מבט מלא שטנה בידו האוחזת במותניה וכמעט והקיאה.
עוד בלילה הקודם שמעה אותו מתנה אהבים איתה בשנתו אבל העדיפה להעמיד פני ישנה; מיד אחר כך הוא הלך לשבת בחוץ עם סיגריה ועם בחורה אחרת לצידו.
היא השלימה ממזמן כבר עם זה שלעולם לא יהיה שלה.
אבל זה תמיד קשה לקבל בעיטה לבטן, במיוחד כשאתה מקבל אותה שוב ושוב באותו מקום בדיוק וכשאתה כבר על הרצפה.
הוא התעורר ונשק לה בשנית, על מצחה.
הסודות שלו בערו במוחו- היא הייתה יקרה מידי בשביל לאבד אותה.
הוא פחד עד מוות שהיא תגלה את בגידותיו הקטנות. מה לעשות שהילדה הקטנה הזו כמעט ולא העיזה להוציא מילה אחת בסביבתו אך בחברת הידידים שלה פרחה הרחק מעיניו?
אכן, היה לו קשה לשמור מרחק ממנה לזמן רב ולכן הציע שיהיו שניהם לבד בערב.
הוא ליטף את זרועותיה כשעמד מאחוריה ושניהם השקיפו על הים.
"איך את מרגישה?"
"כמו החיים."
"שזה אומר?"
"שיט."
הוא הנהן והשעין את סנטרו על כתפה. גובהו העצום אילץ אותו להתכופף אליה עד למחצית גופו כדי להגיע לתנוחה הלא נוחה הזו. "את חושבת שיש משהו שאני יכול לעשות בשביל לגרום לך להרגיש טוב?"
"ממ…?"
הוא סובב אותה אליו והניע את זוג אצבעותיו למול פניה- לאחר מכן ליקק אותן כמחווה אירוטית למדי.
"לא." היא הסבה את ראשה. "אני לא רוצה ממך כלום יותר."