אילת – 1

\"את מקשיבה לי בכלל? בייבי…בייב…\"
היא התנערה.
\"כן.\"
\"שמעת מה אמרתי?\"
\"כן.\"
\"את יכולה לחזור על זה ?\"
היא הביטה בו בהשתאות כשהסיר את חולצתו ועטף אותה בכל גודלו העצום לעומתה.
\"לא.\"
הוא צחק.\"כך חשבתי.\" הוא נשק לעורפה, מתחת לשיערה שהיה אסוף בקוקו הדוק וגבוה. \"הצעתי שניסע לאילת. אני, את, כל החבר\'ה.\"
\"נשמע מצויין.\" לא היה ניתן להבחין בסרקזם בקולה השקט. \"אז מתי הולכים?\"
הוא מלמל משהו שנשמע כמו \"כשתהיי בחופש מהלימודים.\" ושב לנשק אותה בזהירות.
היא נאנחה.
הימים חלפו לאיטם והיא איבדה את סבלנותה. איך היא תוכל להתמודד רחוק כל כך מהבית? מי ישמור עליה שם? יוני? לא. היא לא סומכת עליו מספיק שיהיה צמוד אליה.
ואז עלה במוחה רעיון.
\"למה שלא נזמין גם את עידן?\"
יוני הביט בה בחשש .\"עידן?איך הוא קשור?\"
\"סתם יכול להיות נחמד.\"
הוא פסק שלא.

הם התייצבו כולם אל מול הים הגדול, חבורה של בחורים גבוהים ונאים והיא, בודדים על החוף.
הם הרגישו בלתי מנוצחים והרוח חלפה בשיערם כמו בסרט דרמטי.
באותו לילה הם שכבו לישון, שניהם יחד. מכורבלים תחת השמיכות ובין שקי השינה. הוא נשק למצחה. \"לילה טוב בובה.\"
כל הלילה היא התהפכה בשנתה, המרחק הגדול מהוריה ומחבריה האמיתיים וחברותיה הקרובות העיק עליה. היא פחדה. להיות שם לבד… רק איתו?
כנראה שאחת ולתמיד היא תיאלץ ללמוד לסמוך על החבר שלה…