איך? – שאלות על השואה.
איך?
איך אפשר?
איך אפשר היה פשוט להסתכל – ולא לעשות כלום.
חמש שנים, חמש שנים שלמות ולא עשיתם כלום.
חמש שנים של תופת, תופת שמתקיימת מול עיניכם! ואתם לא עושים כלום.
ואני שואלת עכשיו, איך אפשר? איך אפשר להיות להעמיד פניי עיוורים – ולתת לתופת להשתולל?
איך?
ואתם רוצים להאמין שהשתפרתם, אתם רוצים להאמין שאת עולם טוב יותר, אבל אתם חוזרים על אותם טעויות. אתם שותקים. כמעט אותה תופת מתקיימת בסוריה, ולאף אחד לא אכפת.
אף פעם לא אכפת לכם, עד זה באמת מפריע לכם.
ואני שאולת שוב – איך?
אתם רוצים להאמין שבבני אדם יש אנושיות, אתם שואלים היכן היא הייתה באותם זמנים? אז לפי דעתי – היא אף פעם לא הייתה קיימת.
תגובות (6)
זה פשוט לא נתפס איך היו אנשים שהעלימו עין ולא עזרו, ועוד יותר שהשאר פשוט נתנו להם להמשיך ואף אחד לא הגיע מוקדם יותר כדי לעצור את מה שהתרחש.
ממש בושה בשבילם
נכון.
צודקת, איך אפשר להעלים עין?
הם היו צריכים ליצור צבא משלהם, צבא המורדים, ולגרש את היטלר הבן **** הזה ולתת לנו ללכת. יאללה, עלק בני אדם.
סליחה על השפה הערסית, זה יוצא ממני כשאני מדוכדכת.
להתראות עולם.
עוד שאלה, למה האנשים שהיו בגטו לא התאבדו? כאילו, עדיף להתאבד מאשר להיות שם…
חלקם הגדול התאבד על הגדרות החשמליות. והיה מרד אחד – מרד גטו וורשה.
מה עשו במרד? ואיך הוא נגמר? וכל הכבוד על המרד!
אבל את יודעת, אולי הפסדנו במלחמה, אבל ניצחנו במלחמת הקיום של העם היהודי.
ויש איזשהו צד קטן של שמחה ביום השואה. זה שאנחנו מאוחדים ולא ניתן לזה לקרות שוב. לעולם. אנחנו מאוחדים וביחד.
את יכולה לחפש באינטרנט, יש המון עדויות והרבה מידע. ואני מסכימה איתך
'איך אפשר היה פשוט להסתכל – ולא לעשות כלום.
חמש שנים, חמש שנים שלמות ולא עשיתם כלום'
בדיוק מה שאני שואלת בכל שניה ובכל יום שואה.
אני חושבת שכמו מה שקורה עכשיו בסוריה, ואנחנו וכל העולם פשוט מסתכלים מהצד ולא עושים כלום (חוץ מכמה עזרות לפצועים) זה מה שקרה אז…