איך נהפכתי לסלב?- פרק 1

בטח, אחרי שקראתם את הכותרת כבר הבנתם את הסיפור.
אל אני בטוחה שאף אחד מכם לא יודע מה הסוף, גם אני לא!
(חוחוחוחו)

"הלו?" עניתי לטלפון שלא הפסיק לצלצל.
"אמ? זאת אן. תדליקי את הטלוויזיה מהר!!" דיברה מהר.
הייתי באמצע אמבט כיפי, היא הייתה חייבת להרוס לי את האווירה?!
זאת הייתה אנה, 'חברה' שלי.
אפשר להגיד 'החברה הכי טובה' שלי, אבל זה לא כלכך נכון כי אני לא ממש אוהבת אותה.
רק בגלל שאני מסתובבת איתה כל הזמן ואין לי חברות אחרות מלבדה, זה לא אומר ש….
בקיצור אני איתה רק בגלל שאין לי חברות אחרות,
והיא די מקובלת אז היא מעלה אותי דרגה 'בסולם המקובלות'.
"אמממ…אן, אני עסוקה עכשיו,"
"אבל את חייבת לראות! זה משהו ממש חשוב!"
"האח הגדול יכול לחכות לי, ואם זה ממש חשוב שאני אראה את התוכנית הזאת אז אני יכולה להקליט."
"זה לא האח הגדול! הוא לא משודר בשעה כזאת! זה את."
"מה ס'תומרת?"
"אומרים שאת החברה החדשה של ניק קוראנסון, אבל יש לו חברה אחרת…what the,,,?"
"אני אף פעם לא דיברתי איתו, חוץ מפעם אחת שהצטלמתי איתו ב… רגע,את עובדת עליי?"
"לא! מה פתאום! את כבר הדלקת את הטלוויזיה?"
"אוף…חכי שניה. ביי" ניתקתי את הטלפון.
ולקחתי את החלוק שלי ורצתי לסלון, חסר לאנה אם היא עובדת עליי ומה שאמרה לא נכון.
ראיתי את אחי- דן שקוע בטלוויזיה.
"היי" אמרתי לו.
"היי." מלמל. "את יודעת שאת מופיעה בטלוויזיה?"
"ורק עכשיו נזכרת להגיד לי?"
"טוב, שקט. אני רוצה לשמוע."
"אמנדה בלדון היא החברה החדשה של ניק, אך איך זה יכול להיות אם לניק יש כבר חברה, והוא לא נפרד ממנה?" אמרה מגישת תוכנית הבידור.
לאחר הראו כמה תמונות שלי עם ניק.
בחיי, אף פעם לא ראיתי את התמונות האלו!
"ילדה יפה, אח ניק משחק בשתיהן בלי בושה!" הוסיפה המגישה.
"אני חושב שאמנדה הזאת לא הייתה צריכה להתערב, מה את אומרת?" אמר דן.
"דן!!! אוף, מה המספר טלפון של התוכנית?" החזקתי בטלפון.
"00894." הוא הקריא לי מהמסך.
"או, יש לנו שיחת טלפון." אמרה המגישה "הלו?"
"שלום, אני אמנדה בלדון." אמרתי.
"אמנדה? שלום-שלום" נהייתה מבסוטית.
"אני מכחישה כל מה שאמרת, זה בכלל לא נכון! אני אף פעם לא דיברתי איתו!"
"חמודה'לה, ואת חושבת שכל מה שתחישי אנחנו נאמין לך? יש אפילו תמונות שלך ושל ניק מתנשקים, זה הוכחה."
"תראי לי."
"אוקיי."
הראו במלוא המסך תמונה שלי ושל ניק.
לא ידעתי מה לעשות אז ניתקתי, מה עליי לעשות עכשיו??
מישהו מצלצל אליי לפלאפון.
"הלו?"
"אמנדה? זה ניק"
"ניק בכבודו ובעצמו? אני לא מאמינה! פעם ראשונה שאני מדברת איתך, או שבעצם זה לא הפעם הראשונה?"
"אמנדה, אני צריך שתיפגשי איתי, ברחוב 'דאבלמורדן' "
"אני לא יכולה לצאת מהבית, יש מליון כתבים ואם אני אגיד להם שאני הולכת לפגוש אותך אז הם לא בדיוק יתנו לנו פרטיות…"
"יש לך דלת אחורית בבית, נכון?"
"כן"'
"איש עם חולצה שחורה יחכה לך בחוץ, הוא טוב. הוא יקח אותך ויביא אותך אליי"
"בסדר"
"טוב, הוא יבוא בעוד רבע שעה, תתארגני ותצאי. אבל בשקט."
"יאללה ביי" ניתקתי.
"מי זה היה?" אחי שאל.
"ניק"
"איזה ניק?"
"ניק קוראנסון, האחד והיחיד"
"יואו? באמת? ומה הוא אמר לך?"
"שנפגש אצלו, כי הוא צריך להגיד לי משהו"
"באמת? תבקשי ממנו חתימה בשבילי!!! בבקשה!" התלהב.
"בסדר, אבל תתנהג יפה בבית, טוב?"
"כן" הנהן כמו מפגר. (סורי על המילה)
"יאללה זזתי."
הלכתי לדלת האחורית,וראיתי איש בחולצה שחורה.
"בואי" אמר, הוא נראה צעיר, בערך בגילי.
שער שאי אפשר לדעת מהו כי היה לו כובע חורף כזה ועיניים כחולות בולטות.
נכנסתי למכונית שחורה גדולה. (אם הייתי מבינה במכוניות הייתי אומרת איזה סוג אבל אני לא! מוחעחעח)
"קוראים לך.." אחרי חצי שעה של נסיעה מתישה ניסיתי לפתוח שיחה.
"אדם" ענה.
"שם סבבה"
"תודה"
"איך אתה יודע איפה אני גרה?"
"יש לי קשרים"
"כאילו…פושעים מהעולם התחתון?"
הוא גיחך, "לא! יש דף של מי שקנה כרטיסים להופעה של ניק ואת הופעת שם וגם הכתובת דירה שלך"
"אההה!עכשיו הבנתי"
הוא שתק.
"אז…ספר על עצמך קצת, משעמם לי רצח"
"לא יהיה לך משעמם להרבה זמן כי….הגענו" הוא יצא מהמכונית.
גם אני יצאתי.
"לא, לא!" הוא עצר בעדי.
"יש פה כתבים"
"אז איך אני אכנס?"
"אממ.." הוא חייך.
"מה? מה אתה מחייך?"
"תסגרי את הדלת, אנחנו נוסעים"
"לאן:?" נשארתי מסוקרנת.
הוא נסע,
"אדם? איפה אתם?" ענה איש, זה לא היה ניק.
"אי אפשר להיכנס לבית, נפגש בנהר אלדנס"
"טוב"
השיחה הייתה כלכך קצרה!
"טוב, כנראה שנצטרך לסבול עוד מליון שנה של נסיעה."
"דווקא לא, הנהר קרוב לפה" הוא עצר.
יצאתי, למזלי לא היה שם איש.
ראינו את ניק ואת הנהג שלו באים.
ניק נראה מדהים! שער שטני, ועיניים ירוקות בוהקות.
הוא התקרב אליי בהליכה יפה כזאת, כמו כוכב בהוליווד!
"היי," הוא חייך אליי.
"היי" התרגשתי.
"שנשב?" הוא הסתכל על הספסל שהיה ליד.
"בשמחה"
"בשמחה" אדם חזר אחריי וצחק.
"אדם, אנרון, תפסיקו לעשות שטויות, תיכנסו לאוטו ותחכו שם.
התיישבנו בספסל, זה היה נראה יפה..
הוא, אני, בשקיעה יפה. מול נהר זורם. רומנטי, לא?
"אז באנו לפה כדי לדבר על המקרה הקטן ש…." אמר אבל לא סיים את המשפט.
הנהנתי לאות המשכה, שימשיך לדבר.
"אני חייב להודות שאנחנו הפצנו את השקרים האלו." בישר.
"מה?"
"אני הפצתי את השקרים…"
"כן, שמעתי בבירור. למה עשית זאת?"
"בזמן האחרון אני פחות ופחות מופיע בחדשות הבידור, בתוכניות של הסלבס."
"זה לא מצדיק את מה שעשית!"
"אני….."
"ואיך אתה מכיר אותי בכלל?"
"לקחתי את רשימת רוכשי הכרטיסים להופעה האחרונה שלי. ועשיתי אנדאנדינו."
"ויצא לך אותי?"
הוא הנהן.
"אוחח…אתה כזה פתטי!" לקחתי את התיק שלי והלכתי.

-הממשך יבוא. (אם כמובן תגיבו)-