איך העולם מרגיש בשבילי כרגע
קודם כל אני חייב לסגור את החלון ואת התריס,אני חייב לשבת בחושך כשהאור היחיד בא מהמחשב או מהמנורה על התקרה כי אני נהיה רגיש מדי לאור יום ואני חייב אור מלאכותי/בלי אור בכלל. אני גם נהיה יותר רגיש לרעש וחייב לשים אטמי אוזניים (אני גם שם הרבה כשאני בבית בדרך כלל) אבל במקרה הספציפי הזה כמעט כל רעש מרגיש יותר מדי.
כואב לי הראש, כל פעם שאני קם מהמיטה אני מרגיש קצת מסוחרר, אבל יש מצב שזה בגלל שלא שתיתי מספיק מים, בכל מקרה אני מעדיף לשבת/לשכב במיטה .
יש מן מלבן בטון בתוך הראש שלי, וקשה לי פתאום להרגיש קצת. אם אני אראה סרטון של איזה גור חתולים חמוד זה פחות יעניין אותי מבדרך כלל,אם בכלל .ה"אני" שיש לי נדחק לאחור והוא מוסתר מאחורי הבטון וקשה לי להרגיש אותו ולהתחבר אליו יותר מבדרך כלל.
אני מרגיש בודד למרות שאני יודע שיש אנשים שאוהבים אותי,זה לא משנה. אני מרגיש בודד .לא אמיתי (יש מצב שזה בגלל שיש סיכוי שאני על הספקטרום,אבל זה עניין לפעם אחרת) ומרגיש קצת רובוטי כזה, כל כמה דקות אני נרגע ופתאום החרדה מופיעה שוב ונתקעת לי בגרון (יש הרגשה ממש פיזית). לפעמים זה מרגיש שיש לי אבנים ממש כבדות על החזה,היום לא.
לפעמים אני בוכה,היום לא מסוגל גם אם רציתי כי לפעמים בכי עוזר לי להתחבר לעצמי/ להירגע .
בחלום שלי הלילה חלמתי שאני יורד על מפל לתוך מעיין ובנחיתה לא הצלחתי לפתוח את העיניים או לזוז ,ראיתי שחור וצפתי על הגב והייתי צריך להכריח את עצמי להירגע ולנשום עמוק בחלום כדי שאוכל לפקוח את העיניים,להתחבר לגוף שלי ,להתיישר ולעמוד במים. את שאר החלום אני לא ממש זוכר, רק שזה היה קצת מפחיד וקשור לטיול שנתי כמו הרבה מהחלומות שלי, אבל אף אחד מהאנשים מבית הספר שלי לא באמת הופיע שם ככל שאני זוכר. אז לפעמים יש לי סוג של אזהרה בחלומות מוזרים/ קצת מפחידים.
כרגע כשאני כותב על זה אני מרגיש יותר רגוע, הענן השחור שהוא המוח שלי כרגע מרגיש יותר אפרפר ושליו כמעט. מן מסכה שמונעת ממני לראות את העולם כפי שהוא באמת אבל זה לא נותן לי חרדה כל כך כרגע, זה טוב אני פשוט מרגיש קצת רובוטי וחלש.
יש לזה מספר טריגרים שיכולים לגרום לזה לקרות או לפחות להחמיר את זה כמו :שתיית קפה (הפסקתי מזמן) ,ריטלין (מודה באשמה שלקחתי),מחסור בשעות שינה (אף פעם לא מספיק) ואכילת שוקולד למרות שזה נותן לי ממש קצת חרדה אז לפעמים זה שווה את זה.
אוקיי, אני יכול קצת לנשום יותר עכשיו. אני חושב שכתבתי את זה בעיקר בגלל שיש הרבה אנשים שאני מכיר שלא ממש יודעים איך זה מרגיש, אני גם לא בטוח אם לסווג את המקרה הספציפי הזה כהתקף חרדה כי זה מרגיש לי יותר כמו שאוט דאון, אבל יכול להיות שזה גם משהו אחר. אני מרגיש numb (אם יש לזה מילה בעברית אני לא מודע)
אני חושב שהטריגר העיקרי לזה היה אירוע לא ממש משמעותי שקרה אתמול אבל גרם לי להיות עצוב ,בשילוב עם הריטלין והלחץ מהבית ספר.
אני יודע שזה לא ממש מקום לפריקות אישיות אלא יותר לכתיבה של סיפורים וכאלה,אבל בכל זאת אני כנראה אפרסם את זה. כי זה כן סוג של כתיבה בשבילי רק באופן יותר כנה ותרפיסטי. לא ממש אכפת לי לדבר על זה כי אני סוף סוף הכנסתי לעצמי לראש שזה לא באשמתי המצב הזה אז אני לא מתבייש בו ולא אכפת לי לדבר על זה. וזהו בערך. עכשיו אני מרגיש קצת יותר טוב ואני מתחיל קצת להתחבר לעצמי מחדש ,אבל לפעמים זה יכול לקחת שעות או כמעט יום שלם.
תגובות (8)
חחחלחחחחחחלחחח אתה צוחק עלי?
האתר הזה הוא ה-מקום לפריקות. קראת פה דברים? יש פה לפעמים דברים כאלה פריקתיים שקשה לקרוא. אבל שלך היה סבבה. מזכיר לי קצת את חברה שלי
לא יודע אולי סתם יצא לי לקרוא הרבה יותר סיפורים/שירים מדברים אישיים כאן. אולי זה מהקושי שלי לפרסם דברים אישיים בכללי ובגלל זה היה לי קצת מוזר לפרסם. וכן לא חושב שהייתי ממש במצב לכתוב משהו פריקתי שקשה לקרוא כי כשאני במצב הזה אני לא ממש מחובר לעצמי… וחברה שלך בטח ממש חזקה אם היא מספרת לך על זה כי לי קשה אפילו עם אנשים קרובים חח
Numb חח זה גם המילה שלי.
ואני מבין על מה אתה מדבר: כשהלילה הוא אפשרות מתמדת, רק צריך לסגור את הכל.
זה חרא.
אני חושב שכדאי שתדבר על זה אם מישהו, גם אם הוא לא יבין את הכל (ורב הסיכויים שהוא לא) הוא יבין משהו. ובאופן לא הגיוני בעליל זה די עוזר…מה אתה אומר?
דרך אגב, כתבת שיש לך חתולה? (:
לא יודע ממש קשה לי לדבר על דברים כאלה עם אנשים כי אני מרגיש שזה ממש משנה את הפרספקטיבה שלהם עלי כי זה לא ממש נתפס "נורמלי"…כאילו אני מדבר בכלליות עם חברים קרובים על נושאים כאלה אבל לא באופן ספציפי. ופסיכולוג וכו זה לא ממש אפשרות כרגע חח
וכן, יש לי חתולה עם עין אחת והיא חמודה מאוד אבל אימא אלרגית אז היא מחוץ לבית ..:(
אני יודע על מה אתה מדבר. אבל לא צריך לדבר עם *אנשים* על זה- אדם אחד יספיק, אחד שמכיר אותך מספיק וחושב מספיק כדי שהראייה שלו לא תשתנה.
(חח ומגניב על החתולה בסטייל פיראטים שיש לך. לי יש רק דג. והוא חמוד. אבל… טוב, הוא דג.)
יש לי שתי אנשים שמאוד קרובים אליי אבל אחת שבירה מאוד והשני די חושב שאני נורמלי כאילו אני מדבר איתו על דברים כאלה בכלליות אבל לפעמים נחמד לי להעמיד פנים שאני נורמלי איתוואני לא רוצה "להרוס" את זה ככל שזה נשמע טיפשי. וכל דג שאי פעם היה לי מת מהר מדי וזה עשה לי הרבה טראומות ילדות של הלוויות שירותים …אולי תאמץ גם חתול :)
אני לא חושב שזה טיפשי. זה דאגה הגיונית,
זה צד בך שאתה פחות אוהב, ולכן פחות אוהב לחלוק עם אנשים. אבל אני גם לא חושב שזה יהרוס, זה כן ישנה אולי משהו, אבל יכול להיות שהרווח שווה על ההפסד-ושאולי לא יהיה הפסד בכלל (ובסופו של דבר, חח אם להשתמש במילים שלך אתה לא ממש 'נורמלי'. הנורמלי הזה הוא רק הצגה. העמדת פנים)
אני גם חושב שלהשאר ככה יותר גרוע…?
אה, והדג שלי חי אצלי כבר כמעט שנה (: (:
ואני טוב בלהכחיש את כל הקטע של המוות.
הלוואי שהייתי יכול חתול, או כלב, או חזיר… או ברווז… או פומה לא אלימה
שלחת לך הודעה כי התגובות באתר ממש מעצבנות אותי חחח