זוכרת הכל

אני מתגעגעת לחיבוק שלך.
מתגעגעת למגע שלך.
לצורה שבה היית מסתכל לי עמוק בעניים.
אני מתגעגעת לתקופה שבה הכל היה בסדר.
כשהיינו רק שני ילדים מאוהבים בלי שום דאגות.
אתה אהבת אותי ואני אותך.
"איזה כיף לנו"
"מה זאת אומרת?"
"תראה איזה כיף לנו, אני אוהבת אותך ואתה אותי ואנחנו שמחים. זה כיף, זה לא מובן מאליו שזה כזה כיף, יש לנו מזל, אנחנו ברי מזל שיש לנו את זה."
"את באמת אוהבת אותי?"
"הכי בעולם."
אני זוכרת איך נרדמתי לך בידיים, אתה כיסית אותי בשמיכה נשקת למצחי ונרדמת יחד איתי.
אני זוכרת איך ישבנו עם ההורים והחזקנו ידיים מתחת לשולחן.
לרגע הסתכלנו אחד לשנייה בעניים עם רצון מטורף להתנשק רק לשניה.
ודיברנו בטלפתיה, צחקנו על זה שחבל שאנחנו לא יכולים לעשות את זה גם מול המשפחה.
אתה יודע, יכולתי להישבע שאבא שלך קלט אותנו ואפילו קצת התאכזב בעצמו שלא יכולנו לעשות זאת.
אני זוכרת איך שכבנו יחד במיטה, בתקופה שרק התחלנו להכיר, שכבנו שעות ודיברנו, הסתכלנו אחד לשנייה בעניים בידיעה שמה שקורה פה בנינו, הוא מיוחד.
אני זוכרת את הסודות שחלקנו, וכמה פחדתי להגיד לך דברים מסוימים.
אני זוכרת כמה ניחמת אותי כשהייתי צריכה, וגם כשלא היית אומר כלום החיבוק שלך היה אומר הכל.
אני זוכרת את כל הסרטים שהיינו מתחילים לראות וכבר אחרי כמה דקות היינו מכבים את הטלוויזיה והולכים לחדר.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שאמרת אני אוהב אותך, אני הייתי כל כך בשוק שלא ידעתי מה לעשות, אז נישקתי אותך והמשכנו לדבר כאילו לא קרה כלום.
אני זוכרת את הפיקניק שהכנת ליום האהבה, איך שתינו יין מול הים ושרנו שירים של ג'יין בורדו.
אני זוכרת איך החזקת את ידי בזמן שנהגת הביתה.
ואיך כל לילה לא רצינו להיפרד כשהייתי צריכה לחזור כי עבדתי מוקדם בבוקר למחרת.
זוכרת כל בוקר איתך וכל נשיקת לילה טוב.
זוכרת הכל.