אחות גדולה

זאת לא האשלייה של אהבה ואכפתיות הדדית, או ההערכה המזוייפת והמחסור לכבוד הקטן ביותר לבין שני בני אדם.
לא ההתחמקויות והצרחות ואפילו לא הבעיטות והסתירו המזדמנות. לא המניפולציה הרגשית של אהבה של אחות, והריסתה תוך שנייה. החיבה המזוייפת, החיוכים והחיבוקים שגרמו למילים שעוקצות לדקור כמו סכין.
לא האחווה המצויצת ולא רגעי הצחוק חסרי האמת אליהם ייחלתי ואותם שמרתי בליבי כקודש.
לא ההערצה והאהבה האינסופיים שהיו חסרי כל טעם.
לא המשחק ששיחקה בי כמו בובה, שהתרסקה בכל פעם שחתכה את החוטי השמחה הבדויה, אותם בניתי מחדש כל פעם מתוך אהבה אליה.
לא הקללות ולא המילים, שהיו מסכה שטוחה למה שהסתתר מאחור.
לא ההתיימרות הבלתי נסבלת והזלזול העמוק שצרב בכל וריד.
לא הכרית הרטובה והעיניים הכואבות שבירכו את המיטה הקרה בכל לילה.
לא השקט שששר כשחיכיתי למילות הסליחה שמעולם לא צצו אף לא בראשה.
לא ההתעלמות המכוונת של מי שהיה אמור לאהוב, לכאב לדמעות ולחוסר האונים שאכל מבפנים.
לא השחיטות וחוסר הצדק של מיש יכל לעזור ולא עזר.
כל אלה שטיפסו בגרוני במשך שנים עם טלעים שחפרו וקרעו את בשרי וחנקו אותי מבפנים, לא הם ששברו אותי. לא הם שפיצחו אותי כמו ששבר נבטע בעץ עתיק.
אלא הקנאה בטירפה אותה כמו דיבוק.
הקנאה השטוטית, הרדודה, הבזויה והילדותית הזאת שגברה על כל הגיון או חמלה אפשריים כלפי אחות קטנה.