אחוזה וחצי. מחזה קומדי-דרמטי {מערכה שנייה, סצנה 12}

סצנה 12
מוזיקת רקע. החלפת תפאורה לסלון הבית. נלי והמילטון נכנסות כשנלי מושכת את המילטון בידה. רואים מישהו עומד על הבמה. לא מזהים מי. כשנדלק האור, רואים את אדוארד עם ידיים מאחורי הגב ופונה לקהל.

(המילטון עוצרת יחד עם נלי. נלי עומדת בין השניים- מרחק של שני מטר מכל אחד. היא מתרגשת. המילטון בוהה באדוארד ולא אומרת דבר.)

נלי: אדוארד. (אדוארד מסתובב אליה. מבחין בהמילטון. מביט בה באותו מבט. אל המילטון:) גברתי, תכירי, זה אדוארד הרבורי ג'ונס. אדוארד, זו היא קלרה המילטון.

אדוארד: (עדיין לא אומר דבר, אבל חיוך מתפרש על פניו. לפתע צועד קדימה ולוחץ את ידה.) נעים לי מאוד. (המילטון מחייכת אף היא. נלי פנתה בינתיים הצידה- מביטה על השניים מאושרת)

המילטון: (מביטה בעיניים שלו) אני.. אני… אה.. (לפתע) אתה מעוניין לשבת!

אדוארד: כמובן. (פונים לכורסאות. יושבים זה מול זה)

המילטון: (אחרי כמה שניות של שקט מביך) אהה.. נלי, תביאי לנו בבקשה דבר מה לשתות. בסדר? (נלי מהנהנת בהסכמה ויוצאת)

(השקט המביך ממשיך)

אדוארד: היא מאוד נחמדה..

המילטון: מי?

אדוארד: העוזרת שלך.

המילטון: אה! כמובן.. היא נהדרת..

אדוארד: אז.. (נע במקומו) שמעתי שאת מחפשת לך גבר.

המילטון: גבר? איזה גבר?

אדוארד: (לא יודע מה להגיד)

המילטון: אה!! גבר! נכון! סליחה.. לרגע התבלבלתי.. כן, אתה צודק.. אני מצאתי את עצמי לאחרונה במצב לא נעים בכלל שמאלץ אותי להתחתן.. (לא נשמעת שמחה)

אדוארד: מה קרה? הורים לוחצים? חבר במשפחה חולה אנוש?

המילטון: לא, לא.. אתה מבין? עשיתי טעות כשהזמנתי לכאן את בן דודי. הוא מאוד מעיק עלי ואני כנראה מבינה שהדרך היחידה לסלק אותו מכאן היא להתחתן.

אדוארד: אז.. את רוצה להגיד לי שאת מתחתנת רק כדי להבריח מכאן חבר משפחה?

המילטון: זה לא כל כך פאטתי כמו שזה נשמע! אני רוצה לגרום לו לעזוב כי הוא חומד באחוזה שלי. אתה מבין?

אדוארד: רגע.. אז את בעצם מחפשת לך יורש לאחוזה שלך?

המילטון: אל תהיה לי גם אתה רודף בצע.

אדוארד: הו לא! לגמרי לא.. (מתכופף לעברה כמו ממתיק סוד) ואם העניין הוא כדי להעיף מכאן עלוקה מציקה. אני שלך.

המילטון: (מסמיקה) הוו.. זה נחמד מצדך.

(לפתע, מאחורי הכורסא האמצעית- צץ לו רוברטו ומתחיל לשיר איזו סרנאדה ומבהיל את השניים. עוצר כשהוא מבחין באדוארד)

רוברטו: מי זה האיש?

המילטון: אהה.. מישהו מהבנק. (רוברטו מבין. אדוארד מבולבל. המילטון לפתע נזכרת ונוזפת) לא אמרתי לך להישאר היום מחוץ לבית??

רוברטו: אבל הייתי רעב, סניוריטה!

המילטון: אז עכשיו אתה מתבקש, אחרי ששבעת, לצאת לחצר! (רוברטו מתחיל ללכת) אהה.. רוברטו! ( רוברטו מסתובב מיד) אם אתה כבר יוצא החוצה, אני חושבת שאתמול נפל לי אחד העגילים שלי בדשא. תוכל לעשות לי טובה ולמצוא אותו?

רוברטו: (מנפח את החזה בגאוותנות) הכול בשביל הגיברת! (יוצא החוצה בהליכה גאה. מוזיקת רקע מתאימה.)

אדוארד: מי זה היה?

המילטון: אני לא אשקר לך- הוא היה אחד המועמדים להינשא לי אבל העניין הוא- שהביאו אותו אלי מבלי שידעתי. אז עכשיו הוא תקוע אצלי..

אדוארד: ואין לך כוונות ל..

המילטון: לא! ברור שלא! אחרי שראיתי שיש לי אותך, אין לי שום כוונה להסכים לחיזורים שלו.. (עוצרת. לפתע שמה לב למה שאמרה הרגע. אדוארד מחייך. גם היא מחייכת חיוך מבויש.)

המילטון: באמת שאני מרגישה נבוכה.. אף פעם לא הייתי במצב כזה.. (נלי נכנסת מהכניסה החזיתית ומביטה ימינה ושמאלה במהירות. מבחינה בשניים היושבים, רצה אליהם בשיא המהירות)

נלי: (נעצרת ליד המילטון) גברתי! יש בעיה!!

המילטון: סליחה?! להתפרץ לשיחה של שני אנשים? אני מאוד מצטערת, זאת ממש חוצפה, נלי.

נלי: (מתנשפת) אבל זה מקרה חירום!!

המילטון: אם זה קשור למשקאות, זה יחכה לאחר כך.. לכי עכשיו.

נלי: (אין לה סבלנות ל"שעת החינוך" של המילטון- מתפקעת) ויקטור עומד להיכנס לכאן!!

המילטון: (שכחה את כל מה שאמרה זה עתה. בבהלה) מה?!?! (קמה בבת אחת. לעבר אדוארד המבוהל) אני באמת מתנצלת על הקטיעה הזאת של השיחה שלנו, אבל אתה עכשיו תיאלץ לבוא אחרי נלי, כאן. (מראה לו את הדרך לעבר נלי המורה לו לבוא אחריה לכיוון אחת היציאות. אדוארד ממש מבולבל)

אדוארד: (נעצר ליד נלי הדוחקת בו ללכת) א..אבל מתי אראה אותך שוב??

המילטון: נלי תסביר לך הכול! אני מתנצלת מעומק הלב! (עושה תנועת ראש לעבר נלי. נלי מבינה ולוקחת את אדוארד לאחורי הקלעים. אחרי כמה שניות נכנס ויקטור מהכניסה החזיתית)

ויקטור: (עוצר פתאום ומביט בנקודה לא ברורה באוויר. מרחרח) קצף גילוח… (ממשיך לרחרח) שעון זהב.. מעיל ישן מפריז… (מסובב באיטיות את הראש לעבר המילטון המודאגת- אך מנסה להישאר שלווה) ותחתונים נקיים. (צועד כמו "קאובוי" לתוך החדר) היה פה גבר אחר.. (נעצר לצד המילטון) ואני רוצה לדעת מי זה..

המילטון: מה זה עניינך?

ויקטור: (מחכה אותה) מה זה ענייני! (מיישר את מבטו לתוך עיניה) רק שתביני, קלרה, אם את הולכת להתחתן בקרוב, אל תצפי מימני להביא לך מתנות!

המילטון: על מה אתה מקשקש, ויקטור?

ויקטור: (מוריד את הידיים מהמותניים) את יודעת שאני יכול לתבוע אותך בגין שהחצר שלך לא מאובטחת ואל כן- חדר פושע מטורף וניסה להרוג אותי..

המילטון: (שותקת)

ויקטור: יפה.. אני רואה שהבנו אחד את השנייה. (מתקרב אליה בצעד. מסננן:) ולי קוראים- הגְבִיר פֶּרְזִיץ.

המילטון: ולמה שתעשה את זה..

ויקטור: נו באמת, קלרה'לה, אל תהיי מטומטמת, את יודעת טוב מאוד שאני צריך את הכסף.. וכשאני צריך אותו. אני אעשה כל דבר- בכדי לקבל אותו. בין אם זה האחוזה, ובין אם זה כל היקר לך.. (המילטון זוקפת את ראשה לשמע דבריו האחרונים)
ודרך אגב (מכניס יד לכיס שלו ומוציא שרשרת עם תליון עץ מגולף ונותן אותו להמילטון) מצאתי את זה לא רחוק מהשפחה שלך. (המילטון לא מבינה מה הוא רוצה.) בחיי שאני לא מנסה לסכסך כאן או משהו- אבל הבחור שבתמונה באמת מזכיר לי את אותו הבחור שניסה להרוג אותי..

המילטון: (מביטה בתליון ומסתכלת על התמונה של ג'וני. אחרי כמה שניות היא מרימה את הראש עם מבט- כאילו גילתה משהו מזעזע.)

ויקטור: תעשי את ההחלטה שלך בקשר לחתונה.. (מצביע עם סנטרו על התליון) וגם בקשר לזה.. (ויקטור יוצא אחרי כמה רגעים)

המילטון: חכה! (ויקטור עוצר.) אתה מאיים עלי?

ויקטור: (מסתובב לכיוונה) ברוסיה היינו קוראים לזה:" אוּגְרוֹזֵה"

המילטון: ומה זה אומר?

ויקטור: (עם מבט מלא חשיבות) איום.. (יוצא מהבמה. המילטון נשארת ומביטה חזרה בתליון)

(מסך)