אחוזה וחצי. מחזה קומדי-דרמטי {מערכה שנייה, סצנה 6}

מערכה ב'

סצנה 6

בוקר. מוזיקת רקע. שולחן ערוך בעל צלחות, כוסות יין, מפיות וסכ"ום עם שני כיסאות בשני קצוות השולחן במרכז הבמה. ויקטור נכנס ומתיישב על אחד הכיסאות. משפשף בידיו ונוטל את הסכין. מביט בו ומחייך להשתקפות שלו. המילטון נכנסת, ויקטור מוריד את הסכין כמעט מיד.

ויקטור: הו! בוקר טוב לעלמה החביבה!

המילטון: תפסיק להתחנף, פרזיץ, את הגבינה שלך אתה לא תקבל בעזרת חנופה.

ויקטור: את ממש מפליאה אותי, קלרה. בן אדם רוצה לברך לבואה של בת למשפחתו, ואת יורקת עליו כתגובה! זאת ממש חוצפה.

המילטון: די עכשיו! אני מצטערת על התנהגותי החפוזה, אבל כעת, אם השיחה הזאת עוד תתגלגל לנושא הנכס שלי, אני מפסיקה אותה כבר מעכשיו. הבא ונאכל.

ויקטור: כן.. איפה השפחה הזאתי שלך.. אני ממש גווע.

המילטון: היא כבר תבוא.

(נלי נכנסת עם מגש ועליו- לחם, בקבוק יין, ועוד מספר דברים. היא מניחה את המגש ושני הסועדים מניחים את האוכל בצלחותיהם.)

ויקטור: אהה.. מה יפה לנו. עכשיו! מזגי לי יין, שפחה.

נלי: אדוני, יש לי שם.

ויקטור: (אפילו לא מביט בה) בסדר, אז מזגי לי יין, צ'רלי.

(נלי מביטה בהמילטון, וזאת מורה לה ללא מילים למזוג לו כפי שביקש. נלי, מעט מרוגזת, מוזגת)

ויקטור: יופי, ועכשיו לכי מכאן, צ'רלי.

(נלי הולכת כמה צעדים ואז עושה לויקטור "פרצוף". יוצאת מהבמה)

(הם אוכלים. שקט לכמה שניות)

ויקטור: (תוך כדי לעיסה) אז.. קלרה.. מה איתך לאחרונה? הא? (לועס) ממתי יש לך את העובדת שלך?

המילטון: (בולעת ומנקה סביב פיה) ההורים שלה מתו כשהייתה בת 10. אחרי חמש שנים שהיא גרה אצל סבתא שלה, ובעקבות היחלשותה של הקשישה- היא נאלצה ללכת לבד ולמצוא עבודה, כשהייתה רק בת 15!. היא הוכיחה נאמנות, ומסירות לעבודה שלה ולכן מיניתי אותה למשרתת שלי.

ויקטור: משרתת?

המילטון: טוב, לא משרתת ממש. היא גם מנקה ומבשלת ודואגת לכל צרכיה הפנימיים של האחוזה. יש לנו גנן שבא פעם בשבועיים לטפל בחצר.

ויקטור: (מהנהן בהסכמה. עדיין לועס כמו ברברי) איזה יופי.. ממש יופי.. אבל בואי נפסיק לדבר עליך, בואי נדבר קצת עלי- את יודעת שברוסיה הייתי אדם אהוד מאוד..

המילטון: באמת?

ויקטור: כן! כן! למדתי רוסית תוך פחות מחצי שנה, וכבר התחלתי לפתח את העסק שלי! אני..

המילטון: אני כבר מכירה את הסיפור שלך, ויקטור..

ויקטור: (באיפוק כעס) פרזיץ

המילטון: מר פרזיץ.. וכמו שאומרים- אין משיחין בשעת הסעודה!

ויקטור: מה שתגידי.. אבל קלרה, אני חושש שמא את לא סומכת עלי…

המילטון: לא סומכת? ומאיפה לך הדעה הזאת?

ויקטור: לא בטוח.. אבל אתמול החלטת לסגור את המו"מ כל כך מהר שפחדתי שאני עשיתי משהו לא קשורה! (דוחף לפיו חתיכת לחם)

המילטון: טוב, זה לא רק אתה..בוא נעיז ונאמר שאתה לחצת עלי אתמול, ואני לא מתפקדת טוב בלחצים. אבל כך או כך, אני לא אוהבת להיות חפוזה.. אולי אני עוד אמצא לי מישהו אחר שייקח את האחוזה שלי.

ויקטור: הו, קלרה! את לא מתכוונת לומר לי שאת עומדת להתחתן!

(נלי נכנסת מהכיוון הנגדי להמילטון. מספיקה לשמוע את סוף המשפט של ויקטור. המילטון ונלי מביטות זו בזו.)

המילטון: טוב, בן דוד, אתה יודע.. אמנם מעולם לא נהגתי להיות אישה בחסות גבר אבל.. (נלי מביטה בה במבט מלא ציפייה) אבל זמנים משתנים.. אתה מבין..? (מחייכת)

(מוזיקת רקע מתגברת. נלי קופצת מאושר ומסמנת לגברת סימנים של "טוב מאוד!" עם הידיים. נעצרת כשויקטור מסתובב לעברה.)

ויקטור: אז את בעצם אומרת שיש לך כבר מחזרים?!

המילטון: אהה.. (מביטה בנלי בחוסר אונים. נלי לא יודעת מה לענות) למעשה- אני כבר מאורסת!

נלי וויקטור: מה?!?! (ויקטור מסתובב בשנית לעבר נלי. רק ויקטור עכשיו:) אם כך, לשם מה הזמנת אותי הנה?? תגידי לי! מי זה?! מי הבחור שלך?

המילטון: (קמה) אני מצטערת, אבל זכותי לא לגלות לאיש במי מדובר..

ויקטור: (דעתו נטרפת עליו. מסתובב ולופט את נלי בידיו. נלי משחררת צווחה) תגידי לי מי זה, צ'רלי! את בטח אשת סודה!!

המילטון: (ממהרת להפריד בין השניים ומרחיקה את נלי מויקטור כשהיא מגינה עליה עם זרועותיה) תסלח לי, פרזיץ! אבל התנהגותך עוברת כל גבול! איפה למדת נימוסים? ברוסיה?

ויקטור: (מתנשף ומאדים) ברוסיה יש נימוסים שאפילו גברת מנומסת כמוך תיחשב שם לפרא אדם!

(המילטון נפעמת. ויקטור ממהר לצאת מהחדר, רגוז)

(מרפות זו מזו)

נלי: לא ידעתי שאת מאורסת, גברתי..

המילטון: אני לא! בסך הכול, רציתי לגרום לפרזיץ הזה להרגיש קצת מה שמגיע לו! אבל עכשיו אני בתסבוכת רצינית.. למה הבאתי אותו לכאן?! למה?!

נלי: גברתי, כל דבר שתצטרכי, אני אעזור לך..

המילטון: כל דבר שאצטרך? אנחנו מדברות כאן עכשיו אל חתונה! חתונה אמיתית!! והכול כדי לספק ל..שמן הזה את ההצגה שבזכותה הוא לא יקבל לעולם את האחוזה שלי..

נלי: (מפתחת חיוך ערמומי) אם כך.. את אומרת לי שאין מנוס?

המילטון: (בייאוש) מנוס ממה?

נלי: (לא מתאפקת ומחבקת את גברתה) גברתי! את הולכת להתחתן!!

המילטון: עזבי אותי, נלי! מספיק עם זה! גם ככה אני ממש בדיכאון בגלל זה, אז אל תזרי מלח על הפצעים!

נלי: (מקפצצת במקומה) אילו פצעים!? על מה את מדברת?! מכאן, הכול רק הולך להיות נהדר! וווהוו…(מדלגת לה בחדר)

המילטון: די עם זה! הרגעי ועמדי במקומך! (נלי עוצרת. המילטון לוחשת לה) לכי עכשיו למקום בו תוכלי למצוא לי חתנים ראויים.. אבל!! אל תביאי לי מיני נבלות שרק יזיקו לך כשלא אהיה כאן! (נלי מהנהנת בצייתנות) ועכשיו לכי! (נלי ממהרת להסתלק. המילטון לעצמה:) אוי… יימח שמך, קוף ים שמן שכמותך…

(מסך)