אחוזה וחצי. מחזה קומדי-דרמטי {מערכה שלישית, סצנה 18}

סצנה 18
חזרה לסלון עם הכורסאות ושולחן הקפה. מאוחר יותר באותו יום. נלי נכנסת עם מעיל וכובע, כמישהי שמוכנה לנסיעה. היא ניראת טרודה ורצינית. מסך. אחרי כמה שניות- המילטון נכנסת עם תסרוקת שונה ומבחינה בנלי. רצה אליה ועוצרת אותה ברגע האחרון.

המילטון: נלי! תעצרי מיד! לאן את הולכת בדיוק?!

נלי: זה לא משנה, אני אחזור מוקדם.

המילטון: תפסיקי לדבר אלי ככה, ותעני לשאלה שלי..

נלי: (מביטה בה ואז מסירה את הכובע מראשה) אני הולכת לראות את ג'וני.

המילטון: לא את לא הולכת..

נלי: למה לא?!

המילטון: (מזיזה אותה ומושיבה אותה על אחת הכורסאות. מתיישבת גם היא) לא לראות אותו עכשיו..

נלי: מה זאת אומרת?

המילטון: הוא.. זה.. זה לא הזמן המתאים לביקור.

נלי: זה בדיוק הזמן המתאים לביקור!

המילטון: נלי, לפעמים יש זמנים שפשוט אי אפשר לעשות בהם דברים מסוימים, אז תכבדי את הבקשה שלי.

נלי: ומה עם הבקשה שלי??

המילטון: נלי.. (מסבירה כמו אל ילדה קטנה) ג'ון לא יכול שיבקרו אותו..

נלי: למה לא.

המילטון: אני לא יכולה להסביר לך..

נלי: תגידי את זה..

המילטון: להגיד מה?

נלי: תגידי את זה.. תגידי למה אי אפשר לבקר אותו..

המילטון: (שותקת)

נלי: ידעתי..

המילטון: את עדיין לא יודעת דבר!

נלי: אבל אפשר להבין בקלות! לפי הגמגום שלך! לפי השיחה החשאית שלך עם אדוארד! לפי המבטים המזועזעים!! אל תחשבו שאני ילדה קטנה!

המילטון: איזו שיחה חשאית?

נלי: שדיברתם בחדר שלי.. לפני כמה שעות.

המילטון: יקירתי.. לא דיברנו על ג'וני..

נלי: אתם לא? אז למה היית כל כך מפוחדת?

המילטון: בגלל.. בגלל.. (אובדת עצות)

אדוארד: (נכנס פנימה) שאני וקלרה הגענו להחלטה.

המילטון: אדוארד.. לא עכשיו!

אדוארד: עכשיו זה בדיוק הזמן!

המילטון: אבל אתה רואה שהיא במצב קשה!

אדוארד: (מתיישב על הכורסא הנותרת) אחר כך זה יהיה יותר גרוע.

המילטון: (נאנחת)

נלי: מה יש?

המילטון: (אחרי כמה שניות של שתיקה מהססת) אנחנו.. אנחנו החלטנו שלא להתחתן בסוף..

נלי: (שותקת)

אדוארד: הגענו למסקנה שעדיף שלא נתחתן בכלל מאשר שנתחתן והגירושים יהיו קשים ומאכזבים..

המילטון: את צדקת נלי, אני באמת לא אישה בחסות גבר.. זה פשוט לא מתאים לי..

אדוארד: וממילא ויקטור הסתלק, כך שאין דבר שיפריע לנו עכשיו!

נלי: אז אני לא הולכת להיות שמרטפית?

המילטון ואדוארד: שמרטפית?! (אחר כך צוחקים. נלי מחייכת)

נלי: ואתם עדיין תגורו יחד?

המילטון: (מחייכת) כמובן..

נלי: אתה יודע, אדוארד, שאני לא אקנה ממך את המעיל עכשיו.

אדוארד: (חיוך קטן) אין דבר.. המעילים לא חשובים לי יותר.. (מחייך לעבר המילטון)
נלי: (החיוך נעלם) אבל מה עם ג'וני?

המילטון: (גם אצלה) חמודה.. (עכשיו היא החלטית) אני חוששת שאת לא תוכלי לראות אותו יותר..

(נוצר רגע)

נלי: אז אתם בכל זאת דיברתם על זה..

המילטון: (משפילה מבט קצת באשמה)

אדוארד: (ניגש ומחבק את כתפה כמו אב אל בתו.)

נלי: עזוב.. זה לא משנה כבר.. (מרימה את מבטה) אני אצליח להתגבר על זה עוד כמה ימים.. העיקר שאתם יחד, ואתם מרוצים..

המילטון: נלי.. אבל מה איתך?

נלי: מה איתי? כלום.. אני אהיה בסדר.. אני אתגבר ואמשיך את החיים שלי (קמה ונעמדת מול הקהל) זה מה שג'וני רצה.. (מוציאה לפתע את התליון ועונדת אותו. אל אדוארד והמילטון) נכון? (דמעות עולות בעיניה. היא מוחה אותן עם כך ידה. המילטון ניגשת)

המילטון: די.. די.. בואי עכשיו. את רוצה שאני אכין לך משהו טעים? (נזכרת לפתע) עדיין יש את העוגה בחדר השני!

אדוארד: אני מקבל את הפרוסה הראשונה!!

(רצות אחריו כדי להשיג אותו. נלי מעלה חיוך קטן וצוחק)

(מסך)

סוף