אחוזה וחצי. מחזה קומדי-דרמטי {מערכה שלישית, סצנה 17}

סצנה 17
מוזיקת רקע עצובה. מוציאים את ג'וני מהבמה בנשיאת פצוע. החלפת תפאורה לחדר של נלי. נלי יושבת לצד המיטה ובוכה לתוך הסדינים. מסך. המילטון נכנסת אחרי כמה שניות ומלטפת את גבה.

המילטון: אני… אני מצטערת..

נלי: (מרימה את ראשה באיטיות) את לא..

המילטון: נלי..

נלי: את אמרת בעצמך שאת תסגירי אותו למשטרה אם תפגשי אותו. אין לך שום מושג..

המילטון: נלי.. אני מקווה שאת יודעת שאני התלוצצתי אז! לא באמת רציתי להסגיר אותו, ו..ואת יודעת מה? עכשיו הוא אפילו ראוי לפרס! הוא הרי הציל את החיים שלי!!

נלי: פרס? איזה פרס?? הוא נמצא עכשיו בטיפול נמרץ, גוסס עם סיכויים קלושים לחיות! הפרס היחידי שהוא ירצה זה לחיות.. (חוזרת להתייפח)

המילטון: די.. די נלי, ששש..

נלי: (מרימה את ראשה בבת אחת) איפה ויקטור?

המילטון: מה?

נלי: (בקשיחות) איפה ויקטור?

המילטון: אני לא יודעת.. הוא נעלם מיד אחרי האירוע.. תגידי.. אני, אני לא ידעתי שהבחור ההוא חבר שלך.

נלי: הוא חבר ילדות שלי. הוא בא ממשפחה ענייה ודלה וכשההורים שלי מתו- הוא שמר עלי עד לתקופה שהעבירו אותי לסבתא שלי.. וגם שם.. הוא תמיד הלך ברגל עד לבית של סבתי כדי להיות איתי.. הוא זה שנתן לי את הכוח והאמונה לצאת ולעשות עם עצמי משהו בגיל חמש-עשרה. רק בזכותו הגעתי אלייך.. בחיי, הוא בחור מקסים, רגיש, מצחיק. גדול ממני בשנתיים- אבל תמיד הרגשתי שהוא כמו אח גדול עבורי.. (בולעת רוק) ועכשיו.. עכשיו הבנתי שהוא חצי מהחיים שלי.. וכרגע- חצי מהם גוסס..

המילטון: אני.. לא ידעתי.. אבל למה לא סיפרתי לי עליו?

נלי: כי פחדתי שתגידי שהוא לא ראוי אלי, או למעמד שלך או למה שזה לא יהיה- ואז את תאסרי עלי להיפגש איתו!

המילטון: אני בחיים לא הייתי עושה משהו כזה!! נלי. תביני, בדיוק כמו שהוא חשוב לך- את חשובה לי. ואני לעולם לא אתן לאף אחד להרוס לך את שמחת החיים, או את מה שגורם לך להיות מאושרת…

נלי: אבל את אמרת שאת שונאת חברת בני אדם- מזה הכי חששתי!

המילטון: לכל דבר יש סוף! אני לא אוכל להיות שונאת חברה לנצח! למה את חושבת הסכמתי להינשא לאדוארד?

נלי: את עדיין לא התחתנת איתו..

המילטון: אממ.. נכון, צודקת.. אבל מי אמר שאי אפשר לסיים את הטקס במועד אחר?

נלי: את לא תעשי את זה..

המילטון: אני!!… (מוותרת) אני לא רוצה לראות אותך במצב הזה, נלי.

נלי: אז תשמידי את ויקטור כפיצוי, מה דעתך?

המילטון: להשמיד אני לא יכולה.. אבל אני בהחלט יכולה לעשות לו משהו אחר..(מחייכת ומביטה בנלי. נלי מחזירה לה מבט) אני אנקר לו את הצורה. (מלטפת את שערה) כמו קיפוד.

נלי: (מחייכת חיוך קצר, מתרוממת ומתיישבת על המיטה עם הרגליים. מוחה את הדמעות האחרונות. המילטון נעמדת על ידה) קלרה.. אני רוצה לראות אותו.. רק עוד פעם..

המילטון: זה מה שיעשה אותך מאושרת?

נלי: זה בכלל לא קשור למאושרת.. אני עומדת להשתגע כאן מדאגה!

המילטון: אז מה כן יגרום לך להיות יותר שמחה עכשיו?

נלי: תפסיקי כבר!!

המילטון: בבקשה!

נלי: (מביטה בה) את יודעת מה?.. יעשה אותי מאושרת לראות אותך מאושרת, בסדר?

המילטון: (מהרהרת)

נלי: (לעצמה) אוו… ג'וני..

המילטון: איך אמרת שקוראים לו?

נלי: ג'ון..ג'וני.

(אדוארד נכנס בשקט. מסמן להמילטון לבוא עם ראשו. המילטון נותנת לנלי ליטוף מנחם אחרון וקמה. מתלחששים. אדוארד נראה מודאג. המילטון מקשיבה ללחישות שלו וניראת מזועזעת, אחר כך עצובה. נלי מביטה בשניהם, היא מנחשת מה קרה לפי המבטים. קמה ומסתלקת משם.)

המילטון: נלי! נלי! (אין תשובה. אדוארד מושך אותה החוצה בעדינות.)

(מסך)