אחוזה וחצי. מחזה קומדי-דרמטי {מערכה ראשונה, סצנה 5}
סצנה 5
מוזיקת רקע. לקראת חצות. במה חשוכה ורק קרן אור אחת מאירה בעצלתיים על מיטה שבה ישנה דמות. אחרי כמה שניות, ג'וני נכנס בשקט ובודק שהוא בחדר הנכון. ניגש בעדינות לדמות הישנה וטופח על זרועה. מוזיקה נחלשת. אור מתחזק קצת.
ג'וני: (בקול שקט) נלי…נלי
נלי: (מתעוררת באיטיות ומביטה בג'וני) ג'ונננ…ממ… מה אתה עושה כאן?
ג'וני: יש משהו שאני חייב לספר לך! בדחיפות!
נלי: (מפהקת בלי לטרוח לכסות את פיה) זה לא יכול לחכות לבוקר? (צונחת לכרית)
ג'וני: לא! באמת! אני חושב שהגברת שלך נמצאת בסכנה..
נלי: (מרימה את ראשה, מסובבת אותו לעבר ג'וני. עצירה לכמה שניות) ומאיפה לך המידע הזה?
ג'וני: זה סיפור די ארוך, אבל אני נשבע לך, חזיר היבלות שאתם משכינים באחוזה שלכן, מהבא סיכון, ואולי לא רק לגברת שלך!
נלי: תקשיב לי, ג'וני, אני מבינה מאיפה לך ההרגשה הזאת- רק לאכול איתו יחד ארוחת ערב- זאת חוויה שאפילו חזירי בר היו מוותרים עליה (מושיטה יד ומניחה על מצחו) יש לך חום.. למה שלא תלך לישון?
ג'וני: אין לי איפה לישון כרגע.. החור שבצריף הקטן שלנו רק גדל יותר, ועדיין יש רוחות קרות. לאחרונה אני מוצא את עצמי משוטט בלילות או בוהה שעות בכוכבים על ענף בצמרות העצים. כי בבית העני שלי, יחד עם שאר האחים והאחיות שלי, אני כבר לא יכול לישון.(מתרווח ומוצא מקום לשבת לצד נלי על מיטתה) את יודעת, נלי, אני ממש שמח בשבילך שיש לך עבודה כמו זו.. את יודעת, אפילו אם את בסך הכול עוזרת בית- יש לך קורת גג נורמאלית מעל ראשך, השכר הוגן, ואני רואה שאת אפילו נהנת לשרת את הגברת שלך.. (מביט בה ממושכות) כל כך עושה לי טוב בלב לראות אותך מאושרת כאן, בין אם עבודתך היא לשרת אנשים, או בין אם לא. (זז קצת במקומו) את מה שמחזיק אותי, נלי.
נלי: (מביטה בו..מחוסרת מילים..) אהה.. אני.. אני לא ידעתי שהמצב בבית שלך הידרדר כל כך, ג'וני.. אני.. אתה.. אתה יכול להיות כאן הלילה! (קמה בזריזות ומוציאה מתחת למיטה שמיכה וכרית)
ג'וני: (קם. עוצר אותה) לא לא.. אני מעדיף כבר לשבת על ענפים ולהירדם תחת כיפת השמיים, מאשר לחלוק עם הפוץ השמן שלכן את אותה קורת גג בלילה.
נלי: אתה מגזים. ומלבד זאת, עדיין קר בלילות!
ג'וני: במצבי, צריך לדעת להסתדר עם הכול! (מניח ידיים על כתפיה) ואל תשכחי שהאביב רק הולך ומתקרב, ואילו החורף הולך ומתרחק!
נלי: אז לא תוכל להישאר רק ל-הלילה?
ג'וני: באמת שזה בסדר, נלי, אני מעדיף להתעורר ולמצוא את עצמי לצד גזע של עץ מאשר להתעורר ולמצוא את עצמי לצד הרגליים של הגברת ההמומה שלך. (נלי מחייכת)
(הם מתחבקים. אבל מתנתקים מהר, מביטים זה בזו וקצת נבוכים.)
נלי: לא רצית להגיד לי משהו? בדחיפות?
ג'וני: אני את שלי כבר אמרתי, מעכשיו הכול בידייך.
נלי: הכול בידיי? אתה מלחיץ אותי..(ג'וני מושך בכתפיו) עוד משהו?
ג'וני: (מחייך) אהבתי את הפיג'מה שלך (קורץ ויוצא החוצה)
נלי: (מגלגלת עיניים וממוללת קלות את קצוות הכותונת שלה.) מהבא סכנה.. על מה הוא מקשקש..
(עומדת לחזור למיטה שלה. לפתע היא שומעת את קולו של ויקטור במעומעם מהקומה העליונה. חוזר לישון עם מבט מהורהר)
(מסך)
סוף מערכה א'
תגובות (0)