אחוזה וחצי. מחזה קומדי-דרמטי {מערכה ראשונה, סצנה 4}

סצנה 4

מוזיקת רקע, מסך עולה. החלפת ימים. אחר צהרים. גברת המילטון עומדת במרכז הסלון בתוך ביתה עם בגדים אחרים. ניראת מאופרת למשעי. מחכה בסלון בקוצר רוח. מרוב קוצר רוח, לא בטוחה מה לעשות- לשבת, לעמוד, לקרוא עיתון וכ'.. נלי נכנסת עם תסרוקת שונה לבמה ומביאה לגברת מגש עם בקבוק משקה חריף וכוסות זכוכית מעוצבות.

המילטון: איזו התרגשות! ממש לא יאומן! היית מאמינה לזה, נלי? אחרי כל כך הרבה שנים, איחוד משפחתי! (מתמוגגת)

נלי: (ממש לא מתמוגגת) אני שמחה בשמחתך גברתי..(מניחה את המגש עם המשקאות על השולחן)

המילטון: נלי! איך את מעיזה! לתת לאיש מכובד ששהה ברוסיה כל כך הרבה שנים- וויסקי ולא וודקה?!

נלי: אהה.. אבל גברתי, אין לנו וודקה בין מבחר המשקאות שלנו.

המילטון: (סבלנותה כמעט פוקעת) לא מעניין אותי, נלי. תמצאי לי וודקה!

(נלי יוצאת. המילטון מתיישבת סוף כל סוף על הכורסא שפונה לקהל. נאנחת. מחייכת. כעבור כמה רגעים מורידה את הכובע המהודר שלה וקצת פורעת את שיערה. נאנחת שוב. כעבור כמה רגעים, קמה ומתהלכת בחלק הריק של הבמה. ממלמלת לעצמה דבר מה כגון "ויקטור היקר, אני שמחה שבאת, הבא ונדון על הנכס שלי. לא לא.. זה לא טוב.." וכ'ו.. לפתע נשמעים צעדים ולואיס נכנס לבמה, מחרחר, הולך כמו חולד עיוור. המילטון מיד ניגשת לבוא לעזור לו)

המילטון: הוו! לואיס! כמה טוב שבאת! בוא! שב, שב! (לואיס צונח על הספה שמצד שמאל ממבט הקהל) אה.. ובכן, לואיס, יקירי, מיד היורש הפוטנציאלי יגיע. הוא בדיוק עכשיו סיים נסיעה ארוכה מרוסיה, הוא בטח יתעכב. (לואיס משמיע חרחור שמסכים עם דבריה, מיישר את משקפיו ומניח את המזוודה שלו על השולחן. פותח ומוציא מסמכים ועט נובע. המילטון שואלת אותו אם הוא מעוניין לשתות. מסרב בהינף יד.
נלי נכנסת אחרי כמה שניות ארוכות עם בקבוק ונעמדת לצד המילטון.)

המילטון: (לוקחת את הבקבוק לידיה) מה זה? את מנסה לצחוק עלי? (נלי מנענעת בראשה כמפוחדת כמעה) זה "ג'ין"! את רוצה להביך אותי עד מוות?! (נלי מגמגמת- מנסה להצדיק את מעשיה. מבחינה לפתע בלואיס. לא מצליחה להבליע את הבחילה שהתעוררה בה. המילטון מבחינה בזה ומסיטה אותה חזרה לנושא הבקבוק. לואיס לא מבחין בשתיהן) הקשיבי לי- רדי שוב למרתף המשקאות ו…

נלי: אבל אין!

המילטון: מה אין?!

נלי: וודקה!

המילטון: (מסננת) אז מצידי לכי עד לשוק הקרוב וקני אחד כזה! (נלי ממהרת להסתלק עם הבקבוק. המילטון צועקת לה) ואל תחזרי לכאן כל עוד אין בידיך בקבוק ראוי והולם של וודקה!

(המילטון מסננת לעצמה משהו וממשיכה להסתובב בחדר. כעבור זמן מה, מרימה מליד אחת הכורסאות מספר מסמכים ומניחה אותה על שולחן הקפה. מוצאת את התמונה של ויקטור כשהיה ילד. מחייכת לה בעליצות. מראה אותו ללואיס. לואיס מחייך חיוך עם שיניים עקומות. מחזירה את התמונה לבין המסמכים. המילטון מרימה את המבט לחדר וסורקת אותו במבטה. נאנחת בעצב מהול במחשבה עמוקה. מוזיקת רקע איטית של כינורות. המילטון מתיישבת על הכורסא שמול הקהל ובוהה בנקודה לא ברורה ברצפה. בודקת בשעון כף ידה.)

נלי: (נשמעים צעדיה מאחורי הקלעים תוך כדי שהיא מתנשפת ואומרת) הנה זה גברתי! (התנשפות) הצלחתי להשיג לך את ה…(נכנסת מתוך הכניסה החזיתית בתפאורה לבמה ומהכניסה הצדדית הצמודה לה, נפתחת דלת ומוחצת את נלי בלי שום רגש. ויקטור נכנס ורועם בקולו)

ויקטור: שלום לבת דודתי הרחוקה!!

המילטון: (קמה) הוו! ויקטור! זה אתה! אני לא מאמינה כמה… (מביטה בו. התרגשותה מתמוססת) גדלת..

ויקטור: (צוחק) בואי, בואי, חביבתי. (טופח בקשיחות על שכמתה) נשב ונדבר יחדיו על הנכס שאת רוצה להוריש!

(פונים לכיוון הכורסאות. מתיישבים כשויקטור יושב מול לואיס והמילטון בכורסא שמול הקהל. ויקטור מביט בלואיס המסדר באיטיות מספר ניירות. נראה שגם הוא לא מצא חן בעיניו.
נלי מסיטה באיטיות את הדלת מפניה. מקרטעת לכיוון השלישייה- יד אחת מחזיקה בצוואר בקבוק הוודקה, ויד שנייה מכסה את אפה שחטף מהלומה קשה)

המילטון: טוב, ויקטור, איך הייתה הנסיעה? (ויקטור מחייך ואומר איזו תשובה קצרה) אני שמחה. אה! תכיר בבקשה, זה לואיס, עורך הדין שלי (לואיס שומע את שמו ומרים את ראשו. מבחין בראשונה בויקטור. מקרב עם האצבע את משקפיו העבים לעיניו. מחייך. ויקטור מעקם את אפו) וכמובן שאני שמחה גם שאנחנו נפגשים אחרי כל כך הרבה זמן…(מחייכת חיוך מאולץ. נלי נעמדת לצידה.) הא! משקה! (לוקחת מידיה את הבקבוק) למזוג לך וודקה? (כבר מרימה את אחת הכוסות ומתחילה למזוג)

ויקטור: הו לא, ממש לא צריך. אחרי כל כך הרבה שנים ברוסיה, אני לא יכול אפילו להריח וודקה!

(המילטון עוצרת במלאכתה. נלי, עדיין מכסה את אפה. מסובבות אחת אל השנייה את המבטים. המילטון מחייכת בהתנצלות. נלי שואפת אוויר בכעס עצור)

ויקטור: (ממלמל) זה עושה לי בחילה… (מושך באפו כבדרך אגב) יש לכן אולי מרטיני, או יין?

המילטון: (מניחה את הבקבוק על הרצפה ודוחפת אותו עם הרגל) אהה.. כן, אהה… נלי, גשי בבקשה והביאי לאדון משקה חריף (מנסה להבליע את סוף המשפט)

ויקטור: אנא, קראו לי- הגביר פרזיץ.

(נלי פונה ללכת)

המילטון: אהה… בסדר, מר פרזיץ.. אהה.. ובכן..

ויקטור: תראי, קלרה, אני ממש שמח להיות כאן, ולעזור לדודנית המקסימה שלי! ולכן, לא נתעכב סתם; אמרת שנדון כעת על עניין האחוזה ה- (מביט סביבו) מאוד מאוד מרשימה שלך!

המילטון: כן, אתה צודק ויקטור..

ויקטור: הגביר. פרזיץ, בשבילך.

המילטון: (קצת מופתעת) אהה.. כמובן, מר פרזיץ. אהה.. אז כפי שאמרת- (בקול נוגה) אני צריכה כבר בימים אלו למצוא לי מישהו שאני אדע, "על בטוח" שהוא יכול לשמור לי על האחוזה בזמן לא אהיה פה..

ויקטור: (בלי טיפה של רגש) למה? את על ערש דוואי?

המילטון: אה.. לא לא! אבל היועצים בבנקים תמיד דואגים לגבי- מה-יקרה-בעתיד, אתה מבין?

ויקטור: כמובן, כמובן, אני אישית מכיר הרבה מאוד פקידי בנק שהצליחו לעשוק לא מעט לקוחות תמימים! דווקא מימך לא ציפיתי!

המילטון: למה הכוונה?

ויקטור: את מבינה? כל מה שהם רוצים, זה לאוו דווקא לטובתך. כל מה שמעניין אותם- זה כסף.

המילטון: ואותך? באת לכן במיוחד מרוסיה, בגלל מה?

ויקטור: אותי?! כסף?! מה פתאום! אותי לא מעניין כסף! אני דואג רק לשלום בני המשפחה הקרובים שלי! (משתופף לעברה) את מבינה, קלרהל'ה, אני אמנם נאלצתי לפשוט את הרגל- שם, ברוסיה. אבל כשקראת לי לבוא הנה, לא באתי כדי לזכות באחוזה ה- מפוארת, מרהיבה, עצומה ובעלת ערך נדל"ני גדול ויוקרתי מאוד!! (עוצר רגע. בקול מתקתק-) אלא בגלל שרציתי להיות בטוח שמישהו יקבל את האחוזה וישמור עליה לשלום!

המילטון: (מחייכת ומהנהנת בראשה. לואיס כמעט וגמר לסדר את הכול לקראת חתימת החוזה)

ויקטור: דרך אגב, יש לך עוד מתמודדים ב… (שוקל כל מילה) אפשרות זכייה בנכס שלך?

המילטון: הו, לא. בינתיים אין לי איש מלבדך. (ויקטור מחייך עומד להגיד משהו וכבר מתחיל לשפשף בידיו זו בזו. המילטון קוטעת אותו) אבל לבינתיים בוא נשאיר את העסק פתוח, בסדר? (לואיס מביט בה קצרות. מושך בכתפיו כמעט בתנועה בלתי ניראת ומתחיל להחזיק את המסמכים שטרח כל כך לסדר אותם- חזרה למזוודה. ויקטור רואה זאת ונלחץ)

ויקטור: מה פתוח? למה פתוח? קלרה שלי, האינך רואה? כל העולם חושק באחוזה שלך, ואת מעיזה להשאיר את העסק לא סגור?! זה כמו לזרוק לרחוב צ'ק פתוח! או.. או… לתת לנוכל- יהלומים! אני כבר אומר לך, קלרה'לה, בואי נחתום על המסמכים ונגמור עם העניין!! את לא סומכת על החבר הכי קרוב שלך מצד אמא? בגלל שיש לי מבטא, אז אני נשמע כמו מישהו שזקוק נואשות לכסף והסתבך עם המאפייה?! (מתלהט וצועק לאוויר) ואיפה המשקה שלי?! (לואיס נרעד מהצעקה שלו)

המילטון: אני מבקשת ממך, ויקטור, (נלי נכנסת עם מגש ועליו בקבוק) אל תתרגז! זה לא בריא לכליות! זה הנכס שלי, ואני אחליט מתי לתת אותו.

ויקטור: זה מר פרזיץ בשבילך!! (קם ומניף את ידיו לאוויר. פוגע במגש של נלי והבקבוק נופל והמשקה נשפך. המילטון קמה. נלי קופאת במקומה ואז מתחילה לסגת אחורה מויקטור עם מבט של: "הכול! רק אל תפגע בי!")

ויקטור: אה.. אני מתנצל, קלרה. לא הייתי צריך להתפרץ ככה- את יודעת.. לחץ דם גבוה.. אני מצטער..

המילטון: (באיפוק) לא משנה עכשיו. ויקט…מר פרזיץ, אני מסיימת כאן את המו"מ. נמשיך אותו מחר. (מביטה בלואיס. לואיס מהנהן לה ומסיים להכניס את הדברים האחרונים למזוודה. מתחילה ללכת לכיוון נלי- שמרימה את החפצים שנפלו)

ויקטור: אבל רק רגע, קלרה, את לא כועסת עלי, נכון? את מבינה באיזה מצב אני נמצא? נכון? א..אין לי כסף כרגע, החברה שלי פשטה את הרגל, אין לי איפה ללון הלילה! בקושי הצלחתי להשיג כרטיס טיסה לכאן, את מבינה מה זה עבורי? את לא יכולה להפקיר אותי סתם ככה, נכון קלרה'לה?

המילטון: (בטון של "ליידי" ) זה "גברת המילטון" בשבילך! (נלי חוסמת ציחקוק. המילטון מביטה בה. נלי שותקת)

ויקטור: אבל, אבל, לפחות ארוחת ערב? נו, באמת, אל תהיי כזאת!

המילטון: (עוצרת) הקשב לי עכשיו, אני בדרך כלל לא נוהגת לעשות את זה, אבל בגלל שאתה בן משפחה, לא אפקיר אותך לרחוב. נלי תראה לך את הדרך אל חדרך הזמני, ארוחת הערב תהיה בשעה שמונה בערב בדיוק. ככל שתאחר, כך תפסיד מנות. נמשיך את הדיון שלנו כבר מחר בבוקר. (ויקטור נושף בהקלה ורוצה להודות) ואני מתרה בכך, פרזיץ, האחוזה הזאת מאוד חשובה לי. תן לי להרגיש שאני יכולה למות עם שקט נפשי. (אל נלי) נלי.

(נלי מהנהנת בראש, הולכת לכיוון אחורי הקלעים. המילטון כבר יצאה ואיתה לואיס. ויקטור נשאר לבדו.)

ויקטור: (ג'וני קופץ לתוך הבמה מהקלעים שמאחורי ויקטור. עוצר שנייה לפני שמתנגש בגבו, ומתחבא מאחורי אחת הכורסאות. ויקטור לא מרגיש דבר) למות בשקט נפשי, מה? אל תדאגי- מתחרים או ללא מתחרים, את תמותי בשקט.. שקט.. (יוצא ברוגז לכיוון שאליו נלי יצאה)

(ג'וני מתרומם אחרי כמה רגעים ובודק שאיש אינו חוזר. מניח כף יד על חזהו. נושף אוויר כמישהו שכמעט פרחה נשמתו. מרצין מבט וקצת מזועזע. מוזיקה דרמתית)

ג'וני: איזה היפופוטם! (מטלטל את ראשו עם חיוך קטנטן. לפתע משתנה כל הבעתו, כאילו הוא חייב דחוף להגיד משהו למישהו. מדלג ויוצא החוצה)
(מסך)