אז שמעי…

"אז שמעי…"הוא מתחיל
האמת אין לי מושג
למה באמת עצרתי כאשר הוא
קרא בשמי
"נו?"שאלתי בקוצר רוח
"אני צריך טובה"אמר אליי
"איזו?"שאלתי בחשדנות
"אני צריך שתלכי אליה
ותגידי לה שאין בינינו כלום"
אמר בזריזות
"ולמה אני צריכה לעשות זאת?"
אמרתי והרמתי גבה לעברו
"מכוון שחלק מן האשמה היא על כתפייך!"
אמר לי ואני הרגשתי כאילו
אני מרגישה שאני עומדת להיתפוצץ 'חלק מן האשמה על כתפייך?'
מי הוא חושב שהוא?!?
"אוקיי, אני אלך ואגיד לה"אמרתי לו בקול נורמלי
ודי אדיש "איפה היא?"שאלתי אותו"בחדר אומנות"
הלכתי לשם בצעד רגיל
כאשר חשבתי על כול מה שאומר לה
"סופי, היי!"אמרתי כאשר ראיתי את דמותה
עומדת ונועלת את החדר
היא הייתה אחת מן האנשים היחידים
שהורשו להישאר אחרי השיעור בחדר ללא המורים
כי כבר היו כמה תקלות בעבר ולמורים נמאס מהן
"יש לי משהוא חשוב להגיד לך"אמקתי לה וגרמתי לה
לעצור באמצע הדרך"מה?"היא שאלה בסוג מסויים של הסתייגות
וזה היה די מצחיק מפני שפעם היינו החברות הכי טובות
"אני פה בשביל להגיד לך שאין לי שום רגשות אל החבר
המכוער, מניפולטיבי, אידיוט ויהיר שלך ורק שתדעי
שאם יש לו רגשות אליי זאת לא אחריותי
ואם הוא ירצה להיות ביחד איתי
שלא יחשוב על זה אפילו מכוון שאני הרבה מעל רמתו"
אמרתי לה ואז חייכתי חיוך גדול והמשכתי בחיי כאילו זה לא קרה
כאילו הוא לא פנה אליי היום וכאילו אין לי מושג למה היא עומדת
ליד חדר האומנות בהלם טוטלי