אז איך אתה בהתקפות פתע..?

זוכר שהיינו בים ושאלתי אותך איך אתה בהתקפות פתע?

האמת שכל העניין של ללכת לים היה כל כך רנדומלי וספונטני..

הבדידות לא עושה לי טוב. אבל בעצם הבדידות לא עושה טוב לאף אחד אז איפה בדיוק אני שונה מהשאר?

פשוט ישבתי לבד וחשבתי שאני רוצה לים ואני אפילו לא זוכרת איך חזרנו לדבר שוב אחרי אותו יום שפשוט שאלת אם אני רוצה שתצא מחיי.. ואני? פשוט נשכתי שפה, השפלתי מבט ושתקתי.
ואז, כשאזרתי טיפה אומץ והגעתי לאיזו שהיא תשובה פלטתי אותה. "תעשה מה שאתה רוצה.."
אני לא אשכח את הרגע שהסתכלת עליי בלב שבור והלכת משם בלי להוסיף עוד מילה או מבט.
רציתי לצעוק עלייך! לצרוח! שתפסיק לעשות דרמות! שתפסיק לשחק בי! אבל אני זו שלא יודעת מה אני רוצה. אני אומרת זהו. אני אומרת מספיק. לא ליצור איתו קשר שוב! לא שוב! לא להכנס לקשר הזה שוב! אבל.. שוב, חוזרת לזה. חוזרת אלייך.

סיימנו אז הקשר בפעם הקודמת ככה. ואז שוב מצאנו את דרכנו אחד אל השנייה.
כמו תמיד חח, נהגנו לשלב את אצבעותינו,ולצחוק על זה ולהצמיד שפתיים בפעם המיליון..

הדרך לים הייתה שקטה מאוד, חשבתי על מה נדבר אם בכלל נדבר ואפילו זרקתי אוזניות בתיק למקרה וארגיש מבוכה או חוסר עניין מצידך.

ניסיתי לזרוק הערות מצחיקות או פשוט למצוא דרך לשבור את הקרח.

אז הגענו.

"פה?" שאלתי והוא אמר כן בקול שקט.
כל אחד פתח את התיק שלו והניח את המגבת על החול החם והתחיל להתעסק בדברים שלו.

פרסתי את המגבת שלי ואז הורדתי חולצה ומכנס..
הרגשתי את המבט שלך מפשיט אותי למרות שהיינו על חוף הים ועבר הרבה זמן מאז שהיינו בסיטואציה שכזו..

הורדתי את המכנס ושאלתי אותו משהו, המבט שניסית להסתיר כבר שקוף ולא ניתן להסתיר.
חלק ממני רצה את תשומת הלב הזאת; אבל לא את תשומת הלב בכללי. רציתי את תשומת הלב הזאת ממך וספציפית באותו רגע שתראה ותבין מה איבדת. מה לא שלך יותר. שתסתכל ותאכל את הלב.
אבל מה שרציתי יותר היה פשוט להנות על החוף בתור ידידים. לא בתור אקסים. פשוט להעביר את הזמן בכיף ולהנות.
רציתי לקבל את מה שכל כך ייחלתי לזכות בו – ידידות אחרי הפרידה..

מרחתי את עצמי בשמן שיזוף ולא הורדת ממני את העיינים; הייתי כל כך מרוצה מעצמי.
אחרי 10 דקות בערך נכנסנו למים הקרים ואז בדרך נסתרת השתיקה והמבוכה פשוט נשטפו יחד עם שמן שיזוף למים שהתחממו עם כל צעד..

חזרנו לשכב על המגבות ואז שוב נכנסו למים ואז פתאום, משום מקום שאלתי – "אז איך אתה בהתקפות פתע?"
ואז לפני שהספקת לענות פשוט קפצתי עלייך.. אתה בהחלט מעולה בהתקפות כאלה חחחחח פשוט תפסת אותי חזק וידעתי שזה מה שיקרה.. זאת לא הפעם הראשונה הרי חחחח ניסיתי את זה כבר הרבה פעמים חחח, אבל אני פשוט אוהבת לחפש תירוץ להיות קרובה אלייך; כשאתה מחזיק אותי כל כך קרוב ומסתכל לי עמוק לעיינים..
אחרי ה"התקפת פתע" הזאת חחח הרגשנו כאילו חזרנו חזרה לתקופה שבה היינו יחד.. אתה לא אמרת ואני לא אמרתי את זה אבל אני בטוחה.. פשוט בטוחה! שזה מה שהרגשת..
התקרבת אליי יותר ומשכת אותי לחיבוק חם במים הקרירים ובכל פעם שגל קטן פגע לי בגב אז קפצתי עלייך טיפה כי היה לי קר והסתכלת עליי במבט של פעם; במבט של אהבה.
יצאנו מהמים בפעם האחרונה חח וחבורה של בחורים בני 19 או 20 הפעילו שירים ברמקול ומשום מה האזנתי לשיחתם בזמן שהשתזפתי על גבי, ניצלת את הרגע ומשכת אותי אלייך., עוטף אותי בזרועותייך ומשלב את אצבעותייך בשלי כשפניינו נפגשות עם קרני השמש החמות.

אחד הבחורים אמר "אני רוצה לשים שיר דיכאון", השאר ניסו לשכנע אותו לשים שיר שמח אך הוא היה חדור מטרה ולא נתן לאף אחד לשכנע אותו לשים שיר אחר.
הצמדתי את ראשי אל החזה שלך והתחלתי לצחקק בקול קטן, תמיד הצחיקה אותי הילדותיות הזאת כשאנשים רוצים לשמוע מוזיקה מסויימת והשאר לא.

הוא הפעיל את השיר והוא לא היה כל כך דכאוני חחח פשוט הקשבתי לשיר משום מה ונהנתי מהשמש.
בדרך כלל אני מבקשת להעביר כי זה לא הטעם שלי בכלל ומעלה בי את הרצון להתאבד. (בלשון המעטה חחח)
הוא שר עם הזמר את מילות השיר, מאושר! מרגיש כאילו הוא בהופעה עם מיליוני מעריצים סביבו, מה שרק העצים את הצחוק שלי.

נשמע אנחה כבדה של אחד מחבריו.
"תראה איזה שיר רומנטי שמתי לזוג החמוד הזה פה!" התגונן.

התחלתי לצחוק וניסיתי להחביא את עצמי בך כדי שלא יראו את מבוכתי.

אחרי מספר שניות שעיבדתי את מה שקרה ומה שנאמר התחלתי לשאול את עצמי הרבה שאלות..
למה אף אחד מאיתנו לא אמר "היי אנחנו לא זוג בכלל! זאת אומרת.. היינו אבל אנחנו כרגע לא." למה אף אחד מאיתנו לא הגיב? למה פשוט שתקנו על זה?
אולי כי בעצם זה לא משנה? חח הבן אדם בא עם החברים שלו לחוף להנות, לא אכפת לו מהתסביכים שלנו חחחחחחח
בקיצור פשוט שתקנו במבוכה.. אתה שתקת בכל אופן. כשאני נבוכה אני מתחילה לצחוק חחח ואתה יודע את זה חחחח

התהפכתי ושכבתי על הבטן, לא יכולתי שלא להסתכל עלייך… שוכב על הגב ועצם את העיינים..
נראה כה רגוע אבל גם כאילו מתחוללת בך סערה..
לא שאלתי דבר; פשוט נתתי לעיינים שלי לטייל לאורך גופך.. מנסה להזכר בך כמו בימים ההם.

כשהסתכלתי על השפתיים שלך דמיינתי איך אני מנשקת אותוך בפתאומיות, כשאתה לא מצפה לזה. נשיקה חטופה כזאת שמתחרטים עליה אחר כך.. (או לפחות נראה לי שאתה לא מצפה לנשיקה..?)
אחרי זה טיילתי עם העיינים לאיזור אחר, כמה שהתגעגעתי אלייך, למגע שלך, ההתנשפויות הכבדות, הנשיקות..
פשוט רציתי להסתער עלייך שם באותו רגע שם על החוף מול כולם ולהרגיע את הצמא שלי.
'תפסיקי.' מוחי אמר לי ולא ניסיתי אפילו להאבק בו.
פשוט נשכבתי על המגבת ועצמתי את עייני, מדמיינת את הרגעים שלנו ביחד; הטובים מול הרעים, הצחוק מול הבכי.
אחרי שעצמתי את עייני ניהלתי עם עצמי מלחמה קצרה של 'לנשק או לא לנשק, זאת השאלה'. אבל אמרתי לעצמי שבאמת מספיק והפסקתי..
אחרי משהו כמו חצי שעה התקפלנו וכל אחד לדרכו שלו..

להיות איתך בקשר זה כמו התקפת פתע – פעם אתה קרוב וצוחק איתי וטוב לנו יחד, ואז אתה פשוט מתרחק. אתה נותן לנו להיות אחד בידיים של השני בתחושת בטחון ואז פשוט משחרר אחיזה ומפיל אותי. ולפעמים אתה פשוט קופץ כשאני לא מוכנה לתפוס וצועק עליי כשאתה נופל.
אני כבר לא יודעת למה לצפות איתך; אני מגיעה לרגעים שפשוט בא לי לוותר על המשחק הזה ולחזור הביתה.

להיות איתך זה כמו חייל במלחמה, אתה לא יודע מתי תהיה הקפצה לקרב, מתי להיות מוכן עם הנשק ותיק העזרה הראשונה שתטפל בלב השבור שלי..

אז איך אתה בהתקפות פתע, תזכיר לי..?