אושר
"לפעמים אושר נמצא מאחורי דלתות שלא חשבת לפתוח"
אם הייתם שואלים אותי לפני שבוע איך אני מרגישה, הייתי מתחילה לבכות. הייתי במצב נורא, הרגשתי לבד כל כך. אני חושדת שהיה לי אפילו התקף חרדה קטנטן, לא הצלחתי לישון, לא הצלחתי לאכול, פשוט ישבתי על המיטה, רעדתי בשקט וחשבתי על החיים שלי, (חשבתי גם קצת על איך החיים שלי ייגמרו, אבל לא ברצינות, סתם כדי להתמודד עם הכאב), חשבתי על איך הכל ז, חשבתי על מה שהייתי יכולה לעשות ולא עשיתי, חשבתי הרבה על "מה אם …"
אבל היום, היום אם תשאלו אותי איך אני מרגישה, אני אגיד בכנות "סבבה". כן, החיים שלי כרגע הם סבבה, לא פחות ולא יותר, אבל אני לא מעיזה לחשוב על משהו יותר טוב.
אני לא חושבת שאני אגיע מתישהו לשלב בחיים שבו אני אהיה מאושרת באמת, והשלמתי עם זה. אבל אני לא רוצה להשלים את זה!
אני עדיין מנסה כל כך להיות טובה, לעצמי, לאנשים אחרים. אני רוצה לראות את הטוב, אני רוצה להיות אופטימית, אני רוצה להאמין שהכל אפשרי, אני רוצה להיות מאושרת!
תגובות (1)
שלום. טוב לראות אותך שוב. את שוב מצליחה לרגש, מזכירה לי רגעים בחיי הפרטיים. כל-כך הייתי שמח לראות אותך מצליחה, ואני מרגיש שיש לי משהו חשוב להגיד לך, כמי ששנים ניסה לעשות את המסע הזה בכוחות עצמו, בטוח שאמצא בעצמי את היכולת, שאדע להסתדר. אני לא הצלחתי לבד, וגם במסגרת טיפול, זה קורה לי לאט, אני מאוד מתקשה, ואחד הקשיים הוא הכעס שהגעתי לטיפול מאוחר, כך שגם שינוי לטובה יוצר תסכול מהזמן שהלך לאיבוד. יש תהליכים שהם קשים וכואבים לעשות אותם לבד. מהתיאורים שלך, נשמע שאת מתמודדת עם המצב יותר מדי זמן לבד. האדם הנכון, הקשוב, יוכל לעשות למענך המון לדעתי. את לא חייבת להתמודד עם הדברים האלה בעצמך. אני לא יודע כמה את משתפת אנשים קרובים בתחושות האלה. אני מבין שזה משהו שיכול להיות קשה. אל תתביישי בתחושות האלה. המון המון אנשים מרגישים אותם גם. הייתי כל-כך שמח לקרוא כאן שהצלחת למצוא את המקום הטוב שלך ושאת מאושרת.