אור קטן בתוך כל החושך

אני מוצאת את עצמי בכל כך המון מחשבות על עצמי על החיים על האופן בו אנשים מתנהלים על מחשבות מדוע הם מתנהלים ככה , על אנשים טובים ואנשים רעים שהם בעצם לא רעים הם רק מיואשים מהחיים הקשים שמובילים אותם להתנהג ככה…
אני חושבת על כמה שהחיים לא הוגנים ועל כמה שהחיים הם בעצם כן הוגנים וזה איזשהו חוק שככה מתנהל העולם ויש תהליך שכל אחד עובר עד שהוא בעצם ניפטר מן העולם הזה…
נכון כל אחד עובר תהליך שונה חיים עם הטבות וחסרונות שונים המבחן האמיתי של כל אחד זה לשרוד למרות מה שהוא קיבל ועל מנת לעבור את זה בדרך הכי קלה שאפשר אז יש את האפשרות לקחת כל קושי באיזי כל אושר להעריך וככה להנות מהחיים אבל זה כל כך קשה באותה מידה שזה נשמע קל ולפעמיים מגיעים למצב שמאבדים הכל את הרגש לפעמים אתה מוצא את עצמך מסתובב בעולם כמו גופה פשוט גופה מהלכת בלי נשמה בלי רגש ומצבים שפשוט אין לך כוח להתחיל לדבר עם אנשים ולנסות להסביר .
אבל עדיין בתוך כל הכאוס הזה בתוך כל הבדידות הייאוש עדיין יש איזשהו משהו בלב נקודת אור קטנה שקשה להסביר אותה הרגשה כזו שבכל זאות אתה לא לבד יש איזשהו קול שמנסה לנחם אותך ולעזור לך והקול הזה זה האמונה האמונה שהכל יעבור האמונה שיש מישהו שלא יאכזב אותך לעולם וזה ה' לא משנה כמה רע לך הוא איתך בכל הרע הזה אנשים צריכים להבין שאין דבר כזה שה' עושה רע לילדים שלו כל דבר זה ניסיון זה תהליך להביא אותך למקום טוב יותר מהמקום שאתה נמצא בו רגישית, שיכלית,ופיזית …
אל תשכחו שהכל עובר בחיים אל תוותרו על עצמכם יש לכם ייעוד בחיים תמשיכו לחיות אתם תגלו אותו מתישהו… עד אז תעזרו כמה שיותר לאחרים ואל תאבדו את האמונה !