אופטיפסימי
כואב לי, כשאני רואה את חורבות התמימות של האנשים החדשים
כשאני לא מצליח לשנות את התפיסה של החיים.
צרות של אחרים כאבים מוזרים והתהפכויות בלילה שקט,
כשהסבל כל כך מתוק שהוא כבר מהפנט.
חתכים חתכים כולנו חתיכים וחתיכות, כולנו מכות
סיוטים סיוטים כולנו חולמים וחולמות, בעיקר הזיות.
זה לא דרך זה לא פתרון ומה שאני אומר נקלט רק בערך
המעלות עולות והאלימות הולמת, המחשבה הנקייה נעלמת,
אני רוצה ללמד את הלקח שממקומי איני יכול וצונח.
אני יותר מזה, זה יותר ממה שנראה והמסר חד וקודח,
עצבות וכולנו ריקנות כולנו ברי חלוף והרגשות של סוף.
אין אופטימיות תחת השמש בזיכרונם של צרחות ליל אמש.
כואב לי כשאני שומע שאין תקנה, אין חיוך אמיתי,
הכול בשם הכאב שצורתו מתפרשת כדבר אומנותי.
באים והולכים הכול זה זמנים הכול זה כאבים,
נכתוב, נכאב ונרדם.
תגובות (2)
כל כך כואב. אני מבינה בדיוק על מה אתה מדבר.
אגב, קראתי עכשיו את הקטעים הקודמים שלך. פשוט מדהים. הכתיבה שלך מצליחה להעביר כל כך הרבה רגש. היא ממש מיוחדת, לא קראתי שום דבר דומה לזה פה באתר. וואו, פשוט תמשיך ככה, אני כבר רוצה לקרוא עוד קטעים שלך.
וואו..איזה כיף לקרוא כזאת תגובה,תודה רבה!! :)
אני אשתדל לפרסם עוד כמה קטעים בקרוב