אונס? אל תגידי את זה!! ~הקדמה~

היי זו פעם ראשונה שלי באתר, סיפור ראשון היום נרשמתי.. כתבתי הקדמה קטנה לסיפור שחלקו מבוסס על סיפור אישי שלי.. אז תקראו ובבקשה תגיבו מה דעתכם ואם כדאי לי לפתח את זה לסיפור שלם.. תהנו:)

~הקדמה~
״אנה״ היא לא מפסיקה לשאול..
״מה?!? מה?!? אני לא רוצה להיות פה! לא רוצה לדבר איתך!! תשתחררי לי מהחיים!! עבר נגמר!!״ דיי מספיק כבר.. היא לא משתחררת.. למה היא לא מבינה שהטיפול והמילים הזולות שלה לא עוזרים בכלום!?
״אני פה לעזור לך..״ היא ממשיכה, ״לעזור לי?״ עניתי, ״את יכולה להחזיר את הזמן אחורה ולבטל את אותו הלילה?!״ , ״לא״ היא ענתה, ״ככה חשבתי״.
״אונס״ היא אמרה, היא פשוט הוציאה את זה מהפה בחדות כזאת.. רק מלשמוע תמילה הזו אני רוצה לבכות.. ״אל תגידי את זה!!״ צרחתי.
״ מה נהיה ממך? אה? איפה אנה? איפה הבחורה העבריינית הקטנה שלא הייתה שמה על אף אחד?!? איפה היא?! ״.
תאמת.. כן הייתי כזאת.. בעצם, נהפכתי לכזאת, עבריינית קטנה.. הבחורה שלא שמה על אף אחד.. אבל אחרי הלילה הזה .. הבחורה הזאת כבר לא כאן..

היי.. תכירו אנה, מה יש לי כבר להוסיף? בת 15 וחצי, בלונדינית, עיניים בהירות, 1.65 חח מבחוץ.. הכי נורמלית שיש.. הילדה המושלמת.. מבפנים? חח זה כבר משהו אחר.
בחיים לא חשבתי שאני אגיע למצב הזה, למצב שאני צריכה לשבת עם איזו אחת ששואלת אותי שאלות, שנוגעת לי בנקודות הרגישות.. לא ממש לא.. בחיים לא הייתי כזאת, תמיד הייתי הילדה עם האופי החזק שמילה אחת שלה וגם כל העולם יתהפך אם צריך.. מדהים שכל זה השתנה בלילה אחד..