מכתב תודה למיטתי

האם אתם אוהבים את המיטה שלכם כפי שאני אוהבת את שלי ?

מיטתי לבנה עשויה עץ בגודל של 1.6 על 2 מטרים. היא הגיעה אליי לפני כמה שנים בלבד עם מזרן אורטופדי לא יקר.
על מיטתי אני בוחרת לפרוש מצעים צבעוניים ,עליזים ושובי עין. אני לא טורחת להיצמד לסטים אחידים. לעיתים קרובות הציפיות שייכות לערכות שונות ואף אינן תואמות זו לזו, בעוד שהציפה עצמה נבחרת מסט אחר לחלוטין.
מודעת אני לכך שרוב האנשים נוטים להעדיף מצעים כסט אחיד, ולעיתים אף מקפידים על הגוון הלבן הקלאסי, המשדר ניקיון וסדר אך מיטתי בניגוד לכך נראית תמיד כעטיפה צבעונית של סוכרייה – מלאת חיים, עליזה ושוברת מוסכמות.
לפני זמן לא רב פינקתי את עצמי במצעים חורפיים מפלנל, ואני חייבת להודות – זהו קסם של ממש. הבד הרך הזה עוטף אותך בחיבוק חמים כבר מהרגע הראשון בו נשכבים על המיטה, כאילו נוצר במיוחד כדי להשכיח את הקור של החורף.
עבור רבים המיטה היא רק מקום לשינה, צורך פיזי ותו לא. אך עבורי היא עולם ומלואו. היכן, אם לא כאן ניתן להפליג במחשבות עמוקות , בדמיון פורח ומשתולל החולף בין מחוזות רחוקים וקרובים כאחד ? דווקא בין כותלי המיטה, ברגעי השקט והרוגע, נולדים לעיתים קרובות רעיונות חדשים, מתקבלות החלטות הרות גורל, ולעיתים אף נחשפת לפתע תובנה על העולם ,רגשית על עצמי, פשוטה ועמוקה.
דווקא במיטה אני צופה בסדרות ובסרטים הטובים, קוראת ספרים נפלאים ומאמרים מרתקים מעוררי מחשבה. במיטה אני גוללת בפייסבוק, אינסטגרם וטיק-טוק, צוחקת, מתרגשת, לעיתים אף כועסת ומשאירה אחריי תגובות שמהדהדות את תחושותיי .
המשחק קטנים שלפני השינה כמו "קנדי קראש " הופכים לתרפיה מושלמת עבור המוח העייף. בין המהלכים הצבעוניים והפשוטים נדמה שהעומס מתפוגג והראש מוצא רגע של מנוחה מתוקה.
כשהמלנכוליה נוחתת על נפשי, היא מוצאת את מקומה הטבעי ביותר כאן במיטה — גלויה וחשופה ונוכחת מתמיד. לעיתים אני שבה במחשבותיי אל תקופת נעוריי , אז כשכל אהבה שלא התגשמה הותירה אחריה ים של דמעות, ערבים ארוכים של כאב ושקט. אז המיטה הייתה עבורי אי של שלווה – מקום שבו ניתן לבכות ללא הפרעה, להאזין לשירים שנוגעים בלב, ולמצוא נחמה בין קפליה החמים. ובכל זאת, הזמן עושה את שלו, גם המועקה הכבדה ביותר מתפוגגת, והלב לומד אט-אט להירפא.
זמן חולף והנה אני שוב מאוהבת , שוכבת באותה מיטה , מתקשה להירדם כיש "פרפרים מרחפים " בבטני , ממלאים אותי בהתרגשות בלתי פוסקת. מתהפכת מצד לצד , נשבית במחשבות על מושא אהבתי – פניו, קולו, כל רגע משותף בצרוב בזיכרוני . הדמיון מרחיק לכת, מצייר תמונות חיות של עתיד משותף – מפגשים קסומים. לב פועם בקצב חדש, מלא בחלומות ובתקוות, והלילה במיטה שלי הופך לזירה של תשוקה, דמיון וריגוש שאין לו גבול.
עם השנים, במיוחד לאחר גיל 40, הצורך לשכב ולנוח הופך חיוני יותרו יותר לגוף ונפש. והנה היא מיטתי הנאמנה מוכרת ואהובה , שממתינה לי תמיד באותו מקום ,כמו חברה ותיקה בזרועותיה הפתוחות היא מקבלת אותי ללא תנאים , מוכנה להעניק לי חום , נחמה ומנוחה שאין דומה לה . כאילו אומרת: 'אני כאן תמיד בשבילך ".
אם הגיל ,שנת לילה הופכת לשברירית ולא רציפה . מתעוררים הכל צליל, כל הפרעה – ואינך ישנה עוד. כמעט כל לילה , בין שתים לשלוש לפנות בוקר אני מוצאת את עצמי הערה, מתקשה להירדם מחדש. מושיטה יד לטלפון נייד, מדליקה אותו ומתחילה להאזין לפודקאסטים, מתכרבלת בשמיכה החמה מגריעה את נפשי תוך כדי מילוי מוחי בידע חדש – לעיתים נחוץ ולעיתים מיותר לחלוטין. לבסוף עייפות משתלטת לאיטה , עיניי נעצמות ואני נשאבת אל תוך חלומותיי.
בקטע אירוני לחלוטין אני חייבת להודות שלפעמים נדמה לי שכבר יכולתי לגשת למבחנים לתואר נוסף, מכל החוכמה והידע שספגתי מבלי לצאת מהמיטה – מהיסטוריה ועד סודות החלל והיקום, הכול נשאב פנימה בין קפלי השמיכה החמה.
אתם ודאי תוהים מדוע לא הזכרתי את נושא הסקס במיטה? הסיבה לכך פשוטה — זהו נושא בנאלי. שכבר נכתבו עליו אינספור מילים, ועוד ייכתבו רבות. האודה שלי למיטה מבקשת התמקד בפנים האחרים של החוויה – כל אותם רגעים קסומים שמתרחשים בין כותליה, מעבר לסקס.
כמן כן ,האודה שלי למיטה אינה באה לעודד אתכם להסתגר בה או להימנע מהחיים שבחוץ. החיים זורמים – בין לימודים, עבודה, משפחה ,ילדים ,טיולים, מפגשים עם האנשים. רוב חיינו כמובן מתנהלים מחוץ למיטה -בעולם שבחוץ. אך באודה הזו רציתי לעצור לרגע ולהודות למיטה שלי, על רגעי הקסם שהיא מעניקה לגופי ולנפשי. על החיבוק השקט שהיא מציעה לי בכל פעם שאני זקוקה לו.
ישנם אנשים שאוהבים לבלות במיטה יותר ואחרים פחות אף דבר אחד ברור – כולנו, פעם ביום, חוזרים אליה. שם בין הסדינים, היא פורשת בפנינו הזמנה שקטנה למנוחה רגע לפני שהיום הבא מתחיל מחדש.
לסיכום: כן, המיטות בחיינו מתחלפות – כמו כל רהיט אחר ,המצעים מתחלפים, העיצוב משתנה , אך עולם המיטה שלי נותר יציב ונאמן . במיטה אני חווה חוויות קטנות שלבסוף גם הן מרכיבות את חיי: מחשבות, דמיונות וחלומות, רגעי נפילה ועצב, רגעי שלווה ותחושת חמימות עוטפת. זהו העולם קטן ונפלא, מתרחב ומתמלא בגוונים חדשים, לצד החוויות הגדולות שממתינות לי מחוץ למיטה .
ואתם? האם גם אתם אוהבים את המיטה שלכם כפי שאני אוהבת את שלי?