אובססיות

הרבה זמן עבר. אולי יותר מידי.
יותר מידי זמן לא כתבתי עלייך, ואני מרגישה כאילו אני הולכת להתפוצץ כמו רימון.
הרגש המעצבן הזה מבעבע בתוכי, כמו הר געש שתכף, עוד רגע, יתפוצץ וימלא את כל השטח מסביבו ללבה רותחת.
התגעגעתי אלייך כמו שאף פעם לא התגעגעתי.
אני תמיד בעד זה שצריך להתנתק אחד מהשנייה קצת, לתת לשנינו את האוויר לנשימה שאנחנו צריכים, אבל אני כבר לא יכולה. זה חזק ממני, כאילו הורג אותי מבפנים, אני נטרפת רק מהמחשבה של שמך או אפילו מילה שמזכירה לי אותך.
אני פוחדת. אתה יודע למה אני פוחדת?
אני פוחדת בגלל שאני בטוחה בכל האחוזים שזה לא הדדי, הרגש שלי אלייך. שוב פעם זה חוזר, האובססיה המוזרה הזאת שפיתחתי לעצמי.
שתי אובססיות ליתר דיוק.
הראשונה זה הצימאון התמידי שלי אלייך, שלא יפסק אף פעם.
והשנייה היא שאני כ\"כ בפחד שאנשים לא אוהבים אותי, במיוחד אתה, שהתחלתי לשנוא את עצמי, כל סנטימטר קטן שלי.
וזה כ\"כ מעצבן ומעיק, כי מה שאני הכי רוצה זה שתאהב אותי, אבל איך תאהב אותי אם אני לא אוהבת את עצמי?