אהבה..

אהבה.. זאת המילה שמפחידה אותי.
אהבה…
למה זה נכנס דווקא לחיים שלי??
חשבתי שאולי הוא מרגיש מה שאני מרגישה. שמתי את המראה שלו ואת האישיות המסובכת שלו בצד, ניסיתי להתחבר לדברים שטובים אצלו ולא לדברים הרעים. הוא זה שהתאהבתי בו הכי מהר.
חשבתי שאולי גם הוא מרגיש כלפיי משהו, אבל לא הייתי בטוחה. ידעתי לקרוא שפת גוף בקלות, אבל רק הוא היה החסין. לא ידעתי עד כמה זה יפגע בי.
בזמן שאני כמו מטומטמת חשבתי שהוא אוהב אותי, הוא כנראה אהב מישהי אחרת. וחבל שגיליתי את זה ביום ההולדת שלי. הם דיברו אחת עם השני, מישהי (נקרא לה ג') שלחה לבת פתק.. לפי השפת גוף שלה, ידעתי שהיא כתבה משהו עליו. משהו שקשור לאהבה. היא הסתכלה על אותה הילדה, נקרא לה א', ומיד לאחר מכן על הילד שאהבתי, ב'..
א' פתחה את המכתב, ישר אחרי זה הסמיקה. היא הפכה ליותר לחוצה בשניה הזאתי, כתבה משהו ושלחה בחזרה. הפעם הייתי בטוחה שזה קשור לאהבה איכשהו, כל כך קיוויתי שזה לא נכון. כל היום חשבתי רק על זה, אולי הוא מאוהב בה ואני סתם התאהבתי שוב בבחור הלא נכון. לא יכולתי לחשוב על משהו אחר.
יום אחרי זה מצאתי את הפתק שהם כתבו עליו, ואני צדקתי בכל מה שחשבתי. ג' רשמה ל-א' אם היא מחבבת את ב', א' ענתה שכן.. יום אחרי היומולדת שלי.
יומיים אחריי, הם הפכו להיות חברים. נכנסתי לדיכאון, אהבתי אותו. אני עדיין אוהבת אותו, למרות שהוא תפוס וא' היא מבין החברות הטובות שלי. אני מפרגנת והכל, אבל עדין… אני אהבתי אותו. וכמה שאני מנסה, אני לא מצליחה לעזוב אותו ולעבור לבחור אחר.
כמה ימים לפני זה קראתי את הספר 'הסוד'. ספר ששינה את חיי. אמרו שם לחשוב חיובי, מה שאתה משדר לעולם, העולם יחזיר לך. הוא שינה לי את נקודת המבט, גרם לי סוף סוף לחייך.. אבל כשאני רואה אותם.. אני לא יכולה לחשוב חיובי.
כן, אני צריכה לחשוב חיובי. והייתי צריכה לחשוב גם לפניי זה חיובי, לחשוב שאולי הוא לא אוהב אותה ואני סתם מדמיינת. אבל זה עדיף מאשר למכור לעצמי אשליות. אני חושבת שהייתי נפגעת יותר אם הייתי מנסה לשכנע את עצמי שהוא כן אוהב אותי.
אהבה.. זאת המילה שמפחידה אותי.
אהבה…
למה זה נכנס דווקא לחיים שלי??