אהבה נכזבת

על השולחן שלי בכיתה, הונחה הזמנה לבת-מצווה של שיר ביום ראשון.
שמרתי אותה ביומן שלי ותליתי אותה במקרר בבית.
ביום ראשון התלבשתי הכי יפה שיכולתי והלכתי ביחד עם חברתי מאי לבית הספר משם יוצאת ההסעה,
הגענו בשבעה יפות מוכנות ללילה ארוך ומעיף של ריקוד על העקבים שבקושי התרגלנו עליהם……..
הגנעו למועדון שבו נערך הבת-מצווה של שיר ורקדנו בערך עד תשע בערב ואז היה כל הדברים של הבת מצווה….. היא שרה שיר, אכלנו עשתה דרשה או משהו כזה…..
ואז התחלנו לשחק חגורה…….
בטח עכשיו חשבתם שאני יספר שאיזה בן נישק אותי ומיד אתהבתי בו, אבל זה לא נכון……
היו שם בערך כל השכבה והמשחק התנהל רק בין הילדים ה"מקובלים" של השכבה.
זה היה מין מעגל בין הילדים המקובלים.
ובאיזשהו שלב שמאס לי להביט במעגל הזה והתחלתי לחשוב והגעתי למסקנה שאני חייבת חבר.
כי לחברה הכי טובה שלי (מאי) יש חבר ולעוד חברה שלי יש חבר (לא לכל החברות שלי יש חבר כי כמו שאמרתי אנחנו לא נחשבות בדיוק מקובלות…..)
ואז חשבתי מי אני רוצה שיהיה חבר שלי ואז חשבתי על דן שהוא לא מקובל כל-כך והוא מאוד נחמד ואנחנו ידידים טובים.
אז חשבתי ביחד עם מאי בדרך חזרה בתוך האוטובוס והגנעו למסקנה כי אני צריכה להציעה לו.
גם סיפרתי לה על מקרה שקרה לי בכיתה ג' עם ילד בשם רון,התאבתי בו וכל פעם שהלכתי איתו התרגשתי ותמיד חשבתי שמתישהו הוא יציע לי חברות אבל בסוף הוא בכלל הציעה חברות למשהי אחרת.
ואז קלטתי שבפעם הבאה שאני מתאהבת אני יציעה כי אם לא שוב יברח לי ההזדמנות.
אז ביום שלמחרת באתי הכי יפה שיכולתי לבית הספר (בית הספר שלו מאוד קפדני אסור עגילים אסור שער פזור אסור איפור ועוד מלא דברים!)
ואז הלכתי לאיפה שהוא וכל הבנים משחקים כדורגל והצעתי לו חברות,
התשובה שלו היתה ככה: "לא….. אני פשוט לא רוצה חברה עכשיו……."
אני לא ילדות שבוכות מדברים כאלה אז לא בכיתי….
אבל אני לא אכתוב שאני לא נפגעתי.
כל היום ניהלתי דאלוגים עם עצמי בראש שלי מצד אחד שכנעתי את עצמי שאני טובה ושהוא מפסיד ושהו סתם טמבל ומצד שני חשבתי שאני לא שווה כלום ואני סתם לוזרית מטומטמת שמציעה למשהו חברות……
אז זהו זה הסיפור שלי…….