אהבה אחת נגד ארבעים ילדים

טוב זה הסיפור שלי ושל אהובי, איילון המושלם השלי!!!! זה סיפור אמיתי!!
הכל התחיל בסוף כיתה ו' לפני שנתיים. (יום אני כבר ב – ט'), חזרנו משיעור שחייה מיוחד לתלמידי כיתה ו'. אז לא היה אפילו לא חבר אחד. והייתי מאוהבת באיילון (שהוא היה מלך הכיתה). הייתי לבד בשער הכניסה לבית ספר, (כל התלמידים היו כבר בכיתה.) ילד אחד מכיתה ג' התחיל לירוק עליי מים מהבקבוק שלו, ביקשתי ממנו להפסיק כשכל המים והרוק שלו פגעו בי, נרטבתי קצת לא משהו רציני. הוא המשיך לירוק, וילדה מהכיתה שלי התחילה לעודד אותו, אמרתי לשניהם שיעזבו אותי בשקט והלכתי. לפני שהספקתי להיכנס לבניין (הייתי בחצר) הילדה תפסה אותי בידיים מאחוריי הגב וקראה לילד, והוא שפך עליי את כל הבקבוק שלו, כל השיער השתני (אני מתה על הצבע שיער הזה) כולו נרטב, וכל הבגדים שלי, נרטבו כולם. כשהיא עזבה אותי צוחקת אני צעקתי עליה שהיא ילדה מגעילה ורעה ושמה כבר עשיתי לה שהיא תעשה לי דבר כזה. אני רצתי לשירותים מרוב בושה על מה שכרגע עשו לי והתחלתי לבכות, הרבה בנות מהכיתה שלי היו שם וכמובן לאף אחת מהם לא עניין מה קרה לי! אחרי שיצאתי ראיתי את הילדה שצעקתי עליה נכנסת לשירותים ומתחילה לבכות, אני יצאתי לא התקדמתי לכיתה אלא להמשך המסדרון, כשהתעשתי הלכתי לכיתה לקחת את הדברים וללכת הבייתה, כי היה צלצול. כשנכנסתי לכיתה כל הבנות התחילו לצרוח עליי שאני ילדה מגעילה ושאין לי שום ערך ולמה לעזאזל שאני אעשה דבר כזה לילדה כל כך מדהימה, ושאין לי אלוהים ושאין פלא שאין לי חברים ושאני זונה בת זונה, שאני ילדה חרא וועד מלא דברים כאלה. ואף אחד לא בא לעזרתי, כולן פשוט המשיכו לירות ולירות את כל המילים האלה. התפרצתי בבכי בפני כל הכיתה לקחתי את התיק שלי ורצתי הכי מהר שיכלתי להסעה, כולי בוכה אני באה לצאת מבית הספר רטובה ונוטפת, אבל אז המורה קוראת לי (המורה לא הייתה בכיתה כשנכנסתי אז כנראה מישהו אמר לה.) היא אמרה לי שאני מושעית מבית ספר על צורת הדיבור שלי ושאני אחשוב על מה שעשיתי, בינתיים בזמן שהיא דברה ההסעה ברחה לי. הייתי צריכה ללכת את כל הדרך מהבית שלי שנמצא בסוף הישוב מהבית ספר שנמצא בתחילת הישוב, בדרך תפס אותי איילון שלא ראה את כל מה שקרה ושאל אותי
"אלכס? מה קרה?"
"כאילו שאתה לא יודע!" אמרתי לו כועסת.
"אני באמת לא יודע!" אמר לי מתגונן.
"טוב, אז חברה שלך מפגרת!" לילדה קראו שרון וכולם בכיתה שלי חשבו שאיילון ושרון חברים לא משנה כמה פעמים איילון אמר שלא.
"היא לא חברה שלי!" הוא צעק.
"טוב אז היא בכל זאת מפגרת!" אמרתי לו.
"מה קרה איתה כבר?"
התחלתי לפר לו את הכל ובסוף הוא אמר.
"וואלה היא באמת מפגרת!" בכעס.
"טוב זה לא משנה עכשיו אם היא מפגרת או לו כי אני הושעיתי!" אמרתי בוכה.
"את מההה ?" הוא הופתע.
"הושעיתי!"
"אבל לא עשית שום דבר רע!" הוא ענה לא מבין את המורה המפגרת.
"בדיוק." אמרתי, "אני כבר לא יכולה יותר! כולם נגדי בכיתה הזאת!"
"אני לא נגדך." הוא אמר לי מחייך.
"כדאי לך… " אמרתי לו, יעשו עלייך בסוף חרם אם תהיה בעדי."
"מצידי שיעשו עליי חרם!" אמר לי בהפגנתיות. "רק להתבונן ביופי שלך יעביר לי את הזמן!"
"אתה חושב שאני יפה?" שאלתי אותו מופתעת, לא יכולתי להאמין שהוא אשכרה חושב שאני יפה.
"את הכי יפה בעולם! העיניים האפורות שלך מזכירות לי בוקר! השיער היפה שלך מזכיר לי את חוף הים." ואת מזכירה לי אהבה! ושכמוסיפים את הכל ביחד יוצא, אני ואת בבוקר על חוף הים! שום דבר לא יכול להיות טוב יותר מזה.!!!!"
חייכתי ושאלתי "מה זה אומר?"
"עוד לא הבנת?!" הוא חייך. "אני אוהב אותך! מהיום הראשון שראיתי אותך נכנסת בכיתה א'! את הכי יפה בעולם, את חכמה, את טובת לב! את הכל!"
"אני אוהבת אותך!" אמרתי לו בלחש והוא נישק אותי. והלכנו את כל הדרך ביחד עד הבית. (אנחנו שכנים, הוא צעד את הדרך הזאת כל יום הביתה כדי לשמור על כושר.)
יומיים אחרי זה חזרתי לבית פר ודבר ראשון שראיתי זה השפתיים של איילון ל השפתיים שלי, הילדים בכיתה לא קיבלו את זה הטילו עלינו כמה חרמים, אבל זה עבר ומאז יש לי כמה חברים אמיתיים ואת איילון לידי.
אני ואיילון כבר שנתיים וחצי ביחד ואנחנו מתענגים על כל רגע!!!