לב שבור?

דמעה זולגת לי על הלחי, "אני מצטערת" אני לוחשת.
"בבקשה תבין, זה בשבילך אני כבר לא מסוגלת להמשיך לפגוע בך."
אבל אתה שותק, מחבק אותי חזק שאני חס וחלילה לא אברח.
אבל אני חייבת.
אני מסתכלת לך בעיניים ורואה אכזבה, זה שובר אותי.
תכעס , תשנא , תצעק , תקלל, הכל ! רק לא השתיקה המצמררת הזאת.
אבל אתה לא כועס, ולא שונא. רק מאוכזב.
ואני, שבר כלי, חסרת אונים, פגועה ומבולבלת כל כך.
ואתה.. אבוד כל כך, ומאוכזב ופגיע ושבור, והכל בגללי.
אומרים שריחמתי עלייך, הם לא מבינים שאהבתי אותך. וגם אתה לא.
כולם חושבים שהיה לי פשוט, שהיה לי קל. רק להגיד 'זה נגמר' וזהו.
זה היה כל כך מעבר לזה. שברתי לך את הלב, ופגעתי באנשים שחשובים לי רק כי הייתי אובדת עצות ואף אחד לא הבין.
אף אחד לא הבין איך מרגישה ילדה בת 16 שכל עולמה חורב עליה, שאמא שלה שונאת אותה, החברים שלה נוטשים אותה והחבר שלה, כל מה שנשאר לה אין לה ברירה אלא לוותר עליו. והכי גרוע.
הוא מאיים לוותר על עצמו.
"אני אוהב אותך" הוא לוחש לי, "אני לא מוותר" הוא אומר.
"רק תלך.." אני חונקת את הדמעות. הוא משפיל מבט, עדיין מחזיק לי את היד.
"אבל אני אוהב אותך" אומר שוב, אני שומעת את הדמעות בקולו. הוא בוכה.
הגבר שהגן עליי כל כך , ששמר עליי , הגבר שלי .. בוכה עכשיו בגללי .
"אני לא". אני משקרת . עוצמת עיניים כדי שלא יראה דמעות. כי אם אני אגיד את האמת, הוא לא יוותר.
"אז זה הסוף" המילים שלו צורמות לי באוזניים. הוא לא מתכוון אלינו, אני יודעת את זה.
"לא.. אני מבקשת אל תעשה כלום." הוא מסתכל עליי במבט חלול. מסתכל עליי ולא רואה אותי, כאילו מביט דרכי.
"אני לא רואה את עצמי בלעדייך את לא מבינה? את החיים שלי!!" הוא צועק עכשיו.
"אבל אתה תהיה בסדר ! אתה חייב להיות.."
"אני לא יכול להיות בסדר בלעדייך.. אני לא קיים בלעדייך." הוא צונח על ברכיו ביאוש.
ואני.. לאט לאט מאבדת את עצמי.. מה אני עושה עכשיו? למי אני פונה? אין לי אף אחד חוץ ממנו ועכשיו גם הוא לא איתי. אבל זה מה שהיה נכון לעשות. זה מה שטוב לשנינו.
אתה לא יכול להיות עם מישהי שתלויה על שערה ואני לא יכולה להיות תלויה במישהו שתלוי במישהי כמוני.
"אתה קיים. אתה הסתדרת בלעדיי עד לפני שנה!" הוא מסתכל עליי לא מאמין.
"אבל אז הלב שלי היה שלי.. עכשיו את עוזבת אותי ולוקחת אותו איתך." הוא אומר ביובש. זורק מבט אחרון והולך.
מי אני עכשיו?