אדם אחר

לפעמים אני מרגישה כמו צמח, בעלת שורשים.
לפעמים אני מרגישה שמשהו גורם להם להתפרק ולפרח, ליבי ונישמתי, לנבול.
לפעמים אני בכלל לא חושבת על כך, אני נמסרת לידי הגורל ולא מנסה לשנות אותו.
לאחרונה זה מוגזם.
אני לא אותה ילדה תמימה שהיתה קוראת בהפסקות,לא, לא אותה ילדה.
אני לא עצמי… אני אחרת… יותר מקובלת וזה נשמע לי כמו קללה כי אני יודעת מה גורם לכך שתיהיה אחד כזה או כזאת.
אני בעצם כבר פרח מבולבל שלא יודע, לפרוח או לברוח?
אני היתי בורחת.
אני הייתי פעם מנסה למצוא חברים ורוקדת בפני אמא ללא בושה, עכשיו אני פשוט מחכה לרגע בו האדם שאני רוצה להיות חבר שלי יגיד לי את המילים הדרושות. ואני… לא רוקדת.
פעם… זו מילה רעה וקשה. פעם… אבל בכל זאת מילה בלתי נמנעת.
פעם….

פעם היתי אני.