אבא הלך לטייל

אבא הלך לטייל. אבא הלך לטייל והשאיר אותי כאן לבד עם בדידותי וכלא תודעתי. אני יכול לשיר לי שיר, וזה מה שהרדיו עוזר לי עכשיו. אבל מה זה מספיק במוצ"ש, אוי מוצ"ש, זו קללה. כל המשפחה שלנו מצד אבא מסובכת עם מוצ"ש, תמיד במוצ"ש אנחנו מרגישים עצבניים, נאחס, חסרי-מנוחה, רוצים רק להיעלם, לא מדוכאים – עצבניים. כלומר כן מדוכאים, אבל לא עצובים, רק עצבניים. כשאלוהים לוקח בחזרה את השבת אנחנו מרגישים חוסר. כאילו עקרו לנו איבר פנימי. וזה לא עובר עד ראשון בבוקר, כל תחושת הסחי הזאת, כאילו אתה לבוש במיטב בגדייך, מבלה במסיבה, אבל שיכור, והאוכל גרוע, והבנות צוחקות עלייך, אבל אתה שיכור מכדי לשים לב. והבשמים המסריחים של כל העיר הזאת מציפים את הנחיריים, וכל הסחי של צפייה ממושכת מדי כל השבת בטלוויזיה, כי פה אין ים, צריך לעשות עם זה משהו. אנשים פחות או יותר מפוקחים / חכמים כמוני, מבלים את שישי בערב עם מנגינה נוגה, מילים ורגשות, ותחושת שובע של חשבון נפש. ולמחרת בבוקר יום שבת, לפנות בוקר, הולכים לישון, כי מה יש לעשות כל השבת, לטייל ברחובות? ואז מתעוררים במוצ"ש, ובום לפנים, כל החטאים של העיר הזאת – ישר לפרצוף. מה לעזאזל אתה יכול לעשות?

==============

אבא הלך לראות את הסופרמרקט החדש, ואולי לקנות פה ושם כמה דברים. היי, יש סופרמרקט חדש בעיר, זו אטרקציה. אבא דיבר כל הזמן בטלפון עם המשפחה השנייה שלו, ואמר את הדברים אחרת, לא כמו שהוא היה אומר לי, כי למשפחה השנייה יש טבע גנטי אחר. אבא אומר שהוא מאוד מתוסכל, אבל לא נראה מתוסכל. ושהוא ממש כועס, אבל לי הוא נראה רגוע לגמרי. אבא דיבר בהתלהבות, אבל ידעתי שלא מזיז לו. אבא היה מאוד מתעניין, אבל ידעתי ש-רק למראית עין. כי בתכל'ס לא אכפת לו מכלום, חוץ ממה ש-כן אכפת לו מהם. אבא אמר שהוא אוהב לשמוע כדורגל ברדיו, אבל הוא לא אוהד אף קבוצה. אבא אמר שהוא אוהד של בית"ר ירושלים, אבל הוא אפילו לא יודע מי המאמן. אבא אומר ששבת בלי כדורגל זה לא שבת, אבל לא אכפת לו מי מנצח ומי מפסיד, וגם לא מהלכים של משחקים שונים. הוא רק אוהב לשמוע את השדרנים מתלהבים מכדור, כמו תמיד, כמו שהיה צעיר, כי זו תוכנית הרדיו הוותיקה ביותר ברדיו, "שירים ושערים", היא רצה כבר עשרות שנים.

אבא אומר שאני חכם, אבל הוא צוחק על כל מילה שלי. אבא חושב שאני מוזר, אבל הוא אוהב אותי. אבא חושב שאני שונה, אבל הוא מודע לזה שיש כל מיני שונים בעולם. אבא מקבל אותי, כמו שהוא רוצה שיקבלו אותו.

כשאני מקריא לאבא קטע שמישהו כתב, הוא אומר שמי שכתב את זה משוגע, ואיזה מן אנשים מופרעים כותבים דברים כאלה, והבן-אדם צריך אשפוז דחוף, כי דעתו נטרפה. ואני צוחק ואומר לו שהוא צודק, ויש מלא מטורפים, ולא אומר לו שאני כתבתי את זה.

אבא חושב שהעולם מלא מטורפים, אבל הוא משלם על השפיות שלו בצרות-אופקים, ולדעתי זה מחיר יקר.

אבא אוהב אותי מאוד, וגם אני אוהב אותו, אבל לפעמים אני לא יודע מי הוא, כלומר – מה עובר לו בראש ועל מה הוא חושב.

אבא אומר שהוא אדם פשוט, ואני לא חושב ככה בדיוק, הוא מסובך.

אבא עושה תמיד מה שצריך ולא חוצה גבולות וקווים, ובגלל זה הוא מתוסכל.

אבא רוצה למרוד, אבל הוא לא יודע איך, הוא גם כבר לא צעיר.

אבא הלך לטייל, והשאיר אותי לבד. הוא רצה לראות את הסופרמרקט החדש.

=========================

אומרים על אבא כל מיני דברים, ואני לא חושב שהם נכונים, כי אני מכיר אותו הכי טוב.