איך התאהבתי בקיבוצניק ונשארתי בחיים – פרק 1

בתור בחורה שבאה מעיר,לא גדולה אומנם אבל בכל זאת עיר חשוב לי להבהיר שכל מה שמריח מרפת,גדל ברפת ומסיים את חייו כשניצל היה רחוק ממני אלף שנות אור.ילדה טובה כפ"ס לא תתיתפס מתה בסנדלי שורש,שרוואל וחולצה גזורה בדרך לערב פאב אבל כמו בכל כלל טוב,יש יוצאים מן הכלל.
אני הייתי היוצאת מן הכלל הזה.מיותר לציין שערב שחרורי מצה"ל שעה שחברי תיכננו את מסעם הגדול להודו/דרום אמריקה/כל חור אפשרי אחר שהמנון ישראל לא יושר בה,לי היו מחשבות אחרות בראש.

בהיוולדי למשפחה פולנית למהדרין נושא הנהנתנות ללא מטרה היה מוקצה מחמת המיאוס,הרי לא ייתכן שהילדה פשוט תעשה חיים כמו כל ילדה בגילה,היא חייבת לעשות משהו עם עצמה ורצוי משהו מועיל כמו תואר או משהו מפחיד כזה שבגיל 21 נשמע כמו טיפול שורש ללא הרדמה,מושג עמום שלימים יתברר כחוויה שאפשר לחוות אותה במדינה מתוקנת כישראל גם אם התרחשה בפאתי משרד רופא שיניים ערבי בפאסאג' אפלולי בטבריה. מכל מקום,הרצון לשמר את מקומי במשפחה כילדה מרצה והמחשבה שאולי כן ניתן לשלב בין חוסר תקציב,רצון לעשות משהו מועיל בחיי הקצרים והדחף העז לברוח מפה הולידה דילמה שתמיד היתה קיימת במוחי אך קרמה עור וגידים חודשיים לפני שחרורי,לחתום עוד קבע או לעבור לגור,כן כן בקיבוץ! הרעיון היה ללכת ללמוד את מה שתמיד עניין אותי,חס וחלילה לא משהו פרקטי כמו כלכלה ומשפטים אלא משהו קצת יותר מופשט משהו כזה שאפשר לנגב איתו משהו כשחסר נייר טואלט בדיוק-קרימינולוגיה.תמיד הייתי דבוקה לטלויזיה כאשר חוק וסדר היתה משודרת,הייתה לי הרגשה חולה משהו שאני מתחברת לצד הזה,שאני רוצה להבין אותו יותר וכך החלטתי איפשהו בילדות המאוחרת שלי שאני חייבת ללמוד את זה,ילדה כבר אמרנו? ואיזה מקום מושלם יותר המשלב בין לימודי קרימינולוגיה בתנאי מכללה אך עם תואר מוכר ממוסד אוניברסיטאי לבין מיקום שהרי נאמר,מיקום הוא הכל,או שזה טיימינג?

מכל מקום גם זה וגם זה היה מושלם.התואר הנבחר-קרימינולוגיה בשילוב סוציולוגיה ואנתרופולוגיה,המיקום-עמק הירדן,כנרת,גן עדן עלי אדמות,הפיק אפ בר הגדול בישראל אם תרצו.כך החלה לה הדילמה האם להשאר בצבא עוד שנתיים מעבר לשניה וחודשיים שכבר נשארתי מעבר לזמן שהוקצב לי בחובה או לצאת עכשיו,בעודי רעננה וכוח החיות שלי עמדי ולצאת להרפתקה הגדולה שהיא אומנם לא הטיול לאחר צבא שעליו זממתי אבל התבררה כהחוויה האנתרופולגית,המבגרת ביותר,המעצבת ביותר שאי פעם עברתי.והרי זו לא המטרה בטיול? אז כנראה שאמא צדקה,לא צריך לצאת מגבולות הארץ כדי לאבד את עצמך ולמצוא את עצמך מחדש ורק במרחק שעתיים נסיעה הבייתה!

אז לאחר התלבטות שכללה הרשמה לפתוחה הקרובה למקום מגורי, משא ומתן על התנאים הצפויים לי במידה ואוסיף לחתום ובעת ובעונה אחת נסיעה צפונה ליום פתוח, רק לראות איך זה נראה לא בעיתון,זה הכל, היה זה מפגש גורלי אחר שסתם את הגולל על הדילמה בה הייתי שקועה.