סיפורה של ריינה

ריינה עטפה את שערה ברדיד השחור. נעלה את נעליה הכבדות ויצאה .
על הפתיליה השאירה את הסיר המהביל עם מרק העדשים. בתה הגדולה, רק בת תשע תשגיח. היא תתבל קצת שיהיה להם לילדים טעים. המרק הדליל והדלוח , אבל מה לעשות כשאין תקציב. הכסף כלכך מהר אוזל.
בעלה של ריינה נפטר בפתאומיות בשנה שעברה . ריינה נשארה בהריון ועם שלושה ילדים קטנים. אבל היא אשה מאמינה ובוטחת בשם. השם יעזור , השם רואה מלמעלה את מצוקותיה .
גם ההורים שלה שגרים לא רחוק , עוזרים קצת . למרות שגם ידם אינה משגת.
בימים אלה , הישוב היהודי הקטן מתקשה בעיקר כשהשלטונות הבריטיים נושפים בעורפם ומקשים מאד על חייהם.
ריינה לוקחת את העגלה השחוקה ומתחילה ללכת בכבדות לשוק. שם היא תנסה למכור את הגבינות והחמאות שחבר יקר של בעלה הצדיק, נתן לה , ללא תמורה כמעט , מהמחלבה שלו, כדי שתמכור ותביא קצת פרנסה הביתה .בעיקר אוכל לילדיה הפעוטים.
ריינה הולכת , זאת שעת בוקר, השוק מתחיל להתעורר. היא עומדת כבכל יום בפינה, ומחכה לקונים.
עיניה של ריינה נפוחות מבכי. כבר שנה תמימה שהיא לא ישנה בלילות וכל הזמן בוכה ונאנחת על בעלה האיש היקר וההגון שלפתע חלה בדלקת ריאות ולא שרד.
"נשמות טובות' רצו לעזור לה … אמרו אולי כדאי שתתני את הילדים לבית יתומים, אין בכוחך הדל לטפל בהם, אבל ריינה התעקשה היא לא תוותר על ילדיה , אפילו שקשה לה, וגם כשבקושי היא עומדת על רגליה החלשות. ובעיקר כשהפרוטה אינה מצויה בכיסה .
בעלה של ריינה , היה איש מצוות.הוא מכר תשמישי קדושה .ספרי תורה וטליתות.
ילדים שהיו אמורים לעלות לתורה , ואין ידם של ההורים משגת לקנות להם את הטלית והתפילין, היה חכם ישי נותן בהקפה . ",תשלמו כשירחיב" ,כשהמצב ישתפר…
וכך היו מלא חייבים , וכשהחכם נפטר בדמי ימיו , כי עדיין לא מלאו לו ארבעים שנים.
אף אחד לא חשב להביא לאלמנה העניה את החוב.
באותם הימים כאמור היה המנדט הבריטי בישוב, עם רדת הערב היה עוצר , אין יוצא ואין בא.
הוראה מהנציב העליון.

אחרי כמה שעות שעמדה בשוק ההומה, התחיל כבר להחשיך, וריינה החליטה לדדות לצריף שלה, מגלגלת את העגלה העלובה והממורטטת עם שאריות הגבינה והחמאה שלא עלה בידה למכור.גשם התחיל לרדת , ריינה ניסתה לגלגל יותר מהר את העגלה, כדי שלפחות תגיע לא בחשיכה גמורה .הבוץ הרב שהיה על השבילים הקשה עליה מאד והיא בכתה בדרך על מר גורלה.
בינתיים בבית החם מזגה בתה הגדולה חמוטל , לאחיה הקטנים את קדרת המרק.אחיה הקטן בקושי בן שלוש , והיא עזרה לו לאכול . הוא טפטף את המרק על בגדיו, חמוטל ניגבה אותו .
עכשיו שמה לב שמחשיך בחוץ , שאמא עוד לא הגיעה . ועוד מעט עוצר.
חמוטל רצה לדוד יעקב שגר בסמוך להם.
" דוד יעקב, דוד יעקב אמא עוד לא הגיעה, צריך לחפש אותה. אמא אולי תעתה בדרך?"
היא כבר לא רואה כלכך טוב…ומה יהיה? ועוד מעט עוצר . דוד יעקב בבקשה !"
הדוד נעל את נעליו הצבאיות הכבדות , לבש את מעילו ויצא לחפש את ריינה .
ואכן צדקה חמוטל. ריינה המסכנה תעתה בדרך. ובחושך ובגשם השוטף לא הצליחה למצוא את הדרך הישרה לביתה .
דוד יעקב ,בעלה של אחותה , איש יקר , מצא אותה ועזר לה להגיע . בדיוק כשהקצין הבריטי נתן את הפקודה להשית עוצר על העיר. וכך הגיעה ריינה לביתה לילדיה הקטנים שדאגו לה באותו ערב חורפי.