סיפורה של עקרת בית מיואשת

איך היא תקרא לעצמה?היא חושבת , עכשיו וגם אז בימים ההם, הקשים מנשוא. וימי הרווחה האלה , היא מרגישה שהיא מועצמת . המהפיכה הנשית סחפה אותה איתה גם.
מאותם הימים העכורים שחיה עם גבר שוביניסט,שלא רואה ממטר את צרכיה , ורק נושף בעורפה, ומחבל במאמציה לשקם את תדמיתה ,לטפס גבוה במדרגות הלולייניוצת ,ולהציל את עצמה מעצמה. להעיף את גלימת האשה הקטנה,שלא רואה את הפוטנציאל הגלום בה . את האשה הקטנה, עלובת החיים ,שמעמד האשה , הוא בעיניה , אותו השטיחון הקטן למרגלות הכיור והשיש במטבח המאובזר שהתקין לה עזרא כשנחה עליו המוזה .
ולמרות שהוריה היקרים , סירבו בתוקף רב לפתוח לה את דלתם , ולקבל אותה חזרה לביתם עם שתי בנותיה הקטנות , כי ":הם רוצים את טובתה ולמה לה לשבור ולנתץ את מסגרת הנישואין."
היא קמה,לקחה את בנותיה ויצאה לדרך חדשה.
עזרא ,
לא הסכים לתת לה גט. היא אמרה שזה ממש לא משנה לה .היא לא צריכה את האישור של הרבנות הראשית.שכרה דירה, מצאה עבודה במשרד ארכיטקטים. חשבה שאולי על הדרך תכיר איזה אדריכל יפה תואר ומבוסס. אבל אף אחד לא חיכה לה שם .
ואז היא הכירה את אדי. דחברה שלה מילדות,שאיתה שמרה על קשר,הכירה לה אותו. הוא בדיוק התגרש כמוה וחיפש בית חם . שני הילדים מנישואיו הכושלים נשארו עם אמם, והוא בא לבקר לפי הסדרי הראיה .
והיא כלכך שמחה שהכירה גבר בוגר ,מבוסס,מסודר ,כמו שאמרה תמיד לחברותיה.את שני ילדיו היתה בקושי רואה. ועם הזמן,אדי עבר לגור איתה . הילדות אהבו אותו. הוא התנהג ממש כמו אבא אמיתי. ואת עזרא כבר כמעט שכחו.
במשרד הארכיטקטים, היא פרחה ושיגשגה . עברה מתפקיד לתפקיד,ניהלה ביד רמה את המשרד,ובגלל שהיתה אחראית ורצינית בעבודה , תוגמלה בהתאם.
עם שתי משכורות יפות,עם הירושה שקיבל אדי מהוריו שנפטרו בזה אחר זה,והוא בן יחיד, הם התקדמו יפה בחיים. לשתי הבנות הקטנות שגדלו בינתיים והיו לנערות בוגרות,נולדו אח ואחות. תאומים .
הבנות אהבו את התאומים הקטנים ועזרו להם לגדל אותם. הן פינקו אותם . קנו להם מתנות קטנות מכסף הכיס שלהן.ואף פעם לא התלוננו כשהיו הוריהם יוצאים בערב לבלות והן נשארו עם הקטנים. וכך היתה המשפחה מאושרת,כמו כל המשפחות המאושרות.
אכזבת חייה הראשונה נמחקה עם השנים. וחייה הטובים והמאושרים עם אדי היו לדוגמא בפי כל מכריהם וידידיהם.
והננה, כשחלפו השנים , והידידות בינה ובין אדי הפכה ממש לברית .
גילו הבנות שכבר בעצמן נישאו והיו לאמהות צעירות , בנבכי ארון הבגדים של אימן, קלסר ירוק ועליו מדבקה מודפסת , צו ירושה.
הסקרנות , אכלה את החתול .
הן פתחו את הארון לרווחה,פשפשו בקלסר הדק, וחשכו עיניהן.
באותיות קידוש לבנה ,שחור על גבי לבן , ברור כשמש , הן קראו שהירושה של הוריהן היקרים , מיועדת אך ורק לאחיהן התאומים. שקל אחד אפילו לא מוקדש בשבילן. הן היו בשוק. ומאותו היום ואילך הן ניתקו את יחסיהן וקשריהן עם ההורים ועם האחים הצעירים שלהן.
הבת הגדולה חשבה שאולי לא הבינה כלכך טוב , והביאה את בעלה שיקרא גם הוא . אזכן , הן נושלו מהירושה . חד וחלק .
האכזבה היתה גדולה והן נעלבו עד עימקי נשמתן.
דמי יודע אם אפםשר יהיה לתקן את העוול הזה , מה שבטוח שאת הקלסר הזה היה עדיף להטמין,כדי שלא יראו מבעוד מועד , כי הרי הם צעירים עדיין , ועוד חזון למועד .