סופה
כשהגעת, הזהירו אותי מפניך. אמרו שאתה מסוג האנשים שלוקחים הכל איתם כשהם עוזבים, והורסים את השאר בדרך. אמרו לי שאני לא אשאר מי שאני כרגע, ולא אהיה אף פעם מי שרציתי להיות.
ולא האמנתי להם, והאמנתי לעצמי, כמו בן אדם חשוך שמחפש את האור, אבל לא הבנתי שפשוט הדלקת סיגריה, ואני סובלת מאסתמה.
הפלת כל גדר שיצרתי, כל מחסום ששמתי, כל קיר שבניתי בדם, כאב וסבל, בקלות מרשימה אני חייבת להגיד, כמו נקישת אצבעות. לימדת אותי מי אני באמת, ואני הרגשתי את האורות של שנינו מתלכדים ללהבה אחת גדולה, למרות שבדרך שרפת לי את הנשמה.
במקום ללכת בשבילים המוכרים, לימדת אותי דרכי קיצור, המלאות בעפר ואבק וקוצים. נפצעתי ואתה לא הושטת יד, אמרת לי, "תקומי לבד." אני חשבתי שאתה מנסה ללמד אותי שיעור חשוב לחיים, אבל בעצם לימדת את עצמך – אל תרים אנשים שנופלים, הם יפילו אותך מטה, יחד איתם.
חייכתי כשאתה צחקת, למרות שלא הבנתי שאני היא הבדיחה. בכיתי כשאתה הלכת, כי הבנתי שאתה עוזב כדי להפיל עוד מישהי חזקה.
אני לבד עכשיו, אפילו בלי עצמי, כי אתה מהאנשים שלוקחים הכל כשהם עוזבים, אפילו אותי.
אבל למרות הכל, לימדת אותי שיעור חשוב בגיאוגרפיה. הסברת לי למה נותנים לאסונות טבע שמות של בני אדם.
תגובות (15)
אין לי מה להגיד.
5.
5 במובן האפוקליפטי של המילה.
אין לך מה להגיד?
לא.
אבל זה טוב.
למה אין? ואם אין את מוזמנת להגיד על קטעים אחרים. אני מכורה לביקורת.
אין כי זה מדהים אבל זה כל כך דומה לכל השאר…אוח
לפי ויקיפדיה אפוקליפסה זו התגלות. 5 במובן ההתגלותי של המילה? הסבירי בבקשה.
חחחחח דרגתי חמש.
חוץ מהעובדה הזו תהיי יצירתית.
אמנם דומה אבל גם שונה, אני מרגישה בשינוי קל. כרגע אני לא מסוגלת לכתוב על דברים אופטימיים, לא יודעת, לא מרגישה צורך בזאת.
לא יודעת…הכל מדהים אבל הכל נראה לי כבר אותו הדבר.
דומה האווירה הפסימית או דומה באופן הכתיבה? אם כן בגלל האווירה הפסימית, את מוזמנת לתת לי רעיונות לדברים אופטימיים, ואם אופן הכתיבה, אז אני לא יודעת, מוזמנת לתת לי רעיונות לשנות אבל זה משהו שמשתנה לבד לדעתי. אך שתדעי שאני משתדלת ואני כן מרגישה שזה שונה קצת, אמנם לא באופן משמעותי אבל קיים. רומא לא נבנתה ביום אחד
את כותבת מתוך רגש?
כי אם כן אז אני יכולה להציע לך טיפול פסיכולוגי.
ברוב הסיפורים שלי קיים סממן מחיי האמיתיים. אני עוברת טיפול כזה, תודה רבה על הדאגה <3
אבל לדעתי הסיפורים שלי כבר פחות דיכאוניים משהיו. :)
ווא אוקיי
אני בדרך כלל לא מתחברת עם כתיבה רגשית
לזה התחברתי.
כמה תיקונים חשובים!
הסיגריה והאסתמה- בסדר, אבל דחפת את זה במשפט שלא במקום. זה לא במקום כי הסיגריה מתאימה להתחלת המשפט אבל האסתמה לא. האסתמה רק קשורה לסיגריה והופ המשמעויות עשו סלט ירקות.
שרפה לי את הנשמה- הדימוי של אש חזק מספיק. זה מרגיש כמו מילים גדולות ששמים בטקסטים קטנים כדי להיות חזקים יותר. כלומר- חרטה, וסיסמאות שיגרמו לטקסט חסר ביטחון להישמע מרשים יותר. כמו שקית אוויר. אם זה היה שיר אולי היה טוב יותר עם משפטים כאלה. זה לא באמת תורם למשמעות כי זו רק דוגמה אחת לא טובה מרבות שכן טובות אז פשוט כדאי לוותר על מה שלא מתאים.
העניין עם הלמידה… לקח לי רגע. זה מעולה. אבל כתוב רע. זה לא הולך המנגנון של הוא לימד אותה אבל בעצם את עצמו. כי הוא לא לימד את עצמו דבר. הוא כבר ידע את זה. תוותרי על המשחק מילים האלה ותמצאי מילים קצת שונות להעביר משמעותכל כך יקרה.
שלא הבנתי שאני הבדיחה- אולי 'לעיתים' הבדיחה יעדן את זה. היא לא תמיד בדיחה,נכון?
השורות האחרונות קצת בדיחה בעיניי. לא ממבט ראשון. ממבט ראשון הן רק כתובות מסורבל. ממבט שני- זה שיעור חשוב ב-גאוגרפיה? אילו היית צינית זה היה טוב יותר. צריך לנסח מחדש אם את מתעקשת על הרעיון של הסוף. אולי- …… בגיאוגרפיה ואז נקודה ואז- הסברת לי למה נותנים לאסונות טבע שמות של בני אדם.
סתם הצעה
רעיון טוב. אשתמש בו. לגבי העניין עם הלמידה,יש לך רעיון? והתכוונתי להיות צינית כשכתבתי גיאוגרפיה.