סודות של קסם – פרק 1

רוח קלה ליטפה את גופה הישן של תיאה, שערה הזהוב כיסה את פניה והיא הייתה עטופה בשמיכת טלאים דקה. השמש האירה את פניה היפות ועפעפיה החלו לרפרף. זוג עיניים כחולות גדולות הציצו מתוך שמיכת הטלאים והרוח שהגיחה מהחלון הפתוח העבירה בגופה רעד קטן. היא התיישבה במיטתה, מיטה שבעצם הייתה מזרן דק שהונח על ערימת קש בעליית הגג, וסרקה את המקום בעיניים עייפות.
"תיאה! קומי! כבר שש ורבע! את עוד תאחרי לבית הספר!" קאלי קראה מהקומה התחתונה.
"אני באה" תיאה השיבה במלמול מנומנם ושפשפה את עיניה בעדינות.
"אני מחכה" קאלי השיבה וטינה ניכרה בקולה.
תיאה קמה מהמיטה בהליכה צולעת שאיימה להפילה, ניגשה לארונית שעמדה שם ופתחה אותה בחריקה. היא בחרה זוג מכנסי ג'ינס ישנים וחולצה סגולה שכבר הפכה לחולצת בטן עם השנים וירדה בסולם לקומה התחתונה.
"בוקר טוב יפיפייה נרדמת, כחי את הכריך שלך, הוא שם על השולחן, התיק שלך..? -"
"כן הוא מאורגן, וכן אני יודעת שהיום זה היום האחרון ללימודים…" קטעה אותה תיאה בזלזול ופיהקה.
"תמי עוד חמש דקות בחוץ, לכי תשטפי פנים וכחי את הכריך, את בטוחה שהכל מוכן? את מרגישה טוב?" אמרה קאלי בלחץ, פניה היו מוטרדות מתמיד וכל תו בפניה היה ברור יותר, כל קמט מקומט יותר, היא נשכה את שפתה התחתונה וגבותיה השחורות הדקות התקפלו והוו לה מראה מפחיד.
"קאלי, אני בסדר… השאלה היא מה איתך?" שאלה תיאה וקימטה את מצחה, רק עכשיו שמה לב שדודתה נראית זקנה ולחוצה מתמיד.
"אה… כן..- הכל בסדר… איתי, כן הכל בסדר…" אמרה קאלי והסוותה את מבטה בחזרה לכיור שהיה עמוס כלים מלוכלכים.
"מישהו היה פה בלילה…?" שאלה תיאה והתיישבה ליד שולחן האוכל הקטן והעגול שעמד במרכז המטבח.
"מה…? אה.. לא, אף אחד…" השיבה קאלי בהיסוס, גירדה את מצחה וחזרה לבהות בכלים.
"בסדר…" אמרה תיאה בקול נעלב, היא ידעה שדודתה שיקרה לה כרגע בפרצוף. היא קמה מהשולחן באיטיות וניגשה לחדר השירותים הקטן שהיה להן בבית, היא פתחה את הדלת וזאת חרקה בחוזקה – כאילו לא נגעו בה שנים. תיאה ניגשה אל הכיור הקטן ושלפה מתוך קופסא קטנה צבעונית שעמדה שם מברשת שיניים כחולה ומשחה, היא הרימה את עיניה והביטה בעצמה בחשש. היא פתחה את מכסה משחת השיניים בחוזקה והוציאה אותה על שערות המברשת, היא צחצחה את שיניה הלבנות בעדינות וירקה אל הכיור. היא נשארה שם עוד דקה לבחון את עצמה במראה, היא לא אהבה את העובדה שהיא ממש לא דומה לדודתה, היא הרגישה לא שייכת. היא הייתה רזה, בגובה ממוצע, היה לה עור בהיר כחלב ועיניים כחולות גדולות כאילו שיקפו את הים, שיערה היה זהוב וארוך וגלי, הוא תמיד התנפנף לצד גופה. שפתיה היו דקות ובהירות שתמיד עטו חיוך, גבותיה היו דקות וחומות בהירות, פניה תמיד קרנו באור ובשמחת חיים. אך דודתה? הן היו אש ומים- כך חשבה תיאה, קאלי הייתה נמוכה מאוד ומלאה לא מעט, עיניה היו חומות בהירות וריקות – הן בלטו מאוד מתוך פניה ותיאה תמיד חששה שמה יפלו, שערה היה לבנבן כסוף וגבותיה היו שחורות כלילה ודקות מאוד, שפתיה היו עבות בשרניות ואדומות כדם, פניה היו מעט מנומשות פניה עוטרו קמטים.
תיאה יצאה מחדר השירותים לאחר ששטפה את פניה ורחצה את שיניה.
"את יפייפיה" קאלי נהגה להחמיא לתיאה.
"תודה" השיבה תיאה בקול צרוד ותלתה על כתפה את תיקה שהיה זרוק באחת פינות הסלון.
"הינה כחי –" קאלי דחפה לידיה של תיאה את הכריך. "בהצלחה, יום נעים" עודדה קאלי ודחפה אותה לכיוון דלת היציאה.
"בסדר-בסדר אני הולכת… לא צריך לדחוף" אמרה תיאה בחוסר אונים ותחבה לתיקה את הכריך. "יום נעים !" היא קראה ופתחה את דלת הכניסה בתנופה גדולה, צרחה דקה נפלטה מפיה של תיאה והיא מיהרה לכסות פיה בידיה ולעצור את הבהלה. היא נעצרה פנים אל פנים מול אישה גדולת מימדים שנראתה לה פתאום מאוד מוכרה. תיאה זזה הצידה כדי לפנות לה את הדרך לבית שלהן ויצאה לחוצה מהבית.
"יום נעים ! תדווחי לי על כול דבר לא נעים שקורה לך !" צעקה קאלי אחריה תוך כדי התעלמות גמורה מהאישה הענקית שעמדה בתוך ביתה. תיאה הסתכלה בחשש בדודתה מכניסה את האישה המפלצתית לתוך הבית והתקדמה בשביל לכיוון מכוניתה של תמי. חלון האוטו הקדמי נפתח ופניה של קלובר הופיעו שם עוטות חיוך קורן.
"היי תיאה!" היא אמרה תוך כדי שתיאה פתחה את דלת האוטו האחורית, התיישבה בספסל וחגרה.
"היי קלובר" השיבה תיאה בעודה מתפרסת על הכיסא הנוח. "מה האושר?" שאלה.
"פחח… את צוחקת ! היום זה היום האחרון ללימודים!" לגלגה קלובר וצחקה בזלזול.
"אני מאושרת" ענתה תיאה בלחץ, מוחה היה שטוף במחשבות על האישה הענקית שנכנסה לבית שלה ויושבת שם עם דודתה ממש ברגע זה.
"תאה את בסדר?" שאלה תמי עם מבטא בולגרי.
"כן אני בסדר גברת אירווי" ענתה תיאה בשקט.
"כי את נראית לי מעט מוטרדת…" שאלה תמי בחום.
"לא, לא כלל לא." ענתה תיאה ושבה להביט בחלונה. תמי נתנה גז והאוטו הישן שלה החל לנוע. תיאה ניסתה לנקז את מחשבותיה במקום אחד אבל אלו רצו בראשה ועשו לה סחרחורת כך שהפסיקה לנסות, היא הביטה אל הנוף החולף באיטיות רבה כך שנותר לה זמן לסרוק אותו. לפתע היא הבחינה בזוג חתולים שישבו אחד ליד השני ונראה ששוחחו בינם, אחד מהם הצביע על שלט גדול שהיה תלוי בקרבת מקום ועליו היה כתוב במילים מחוברות ומסולסלות; 'חנות הטריקים של דיני דן' תפסיקי! את חולמת את זה! חשבה לעצמה תיאה בעודה מפנה את ראשה מהחלון הימני. הכבישים והמדרכות החלו, אט-אט להעלם מאחורי סבך העצים שנערם, העצים היו ירוקים בוהקים, כיסו את הנוף ההררי כך שרק הכביש הלא סלול נראה בהמשך הדרך.
"אנחנו תכף מגיעים" קולה החד של תמי הפר את דממת הנסיעה והיא הפנתה את האוטו לשביל צדדי שהתחבר לכביש האפר.
"איזה כיף!" לחשה קלובר בהתרגשות לעצמה ושיחררה את חגורתה. בין כל סבך העצים, נגלה בניין גדול, אפור, דיי ישן. ששימש כמבנה לבית ספרן של הבנות.
"שיהיה לכן יום נעים!" אמרה תמי ועצרה את מכוניתה בערך עשרה מטרים מהשביל המרוצף שהוביל לבית הספר. תיאה וקלובר ירדו מהאוטו סוחבות על כתפיהן את ספרי הלימוד בתוך תיק, הן פנו לשביל המרוצף אבני פסיפס אדומות חיוורות ותכולות כים וצעדו עליו במהירות, שתיהן מקוות שהיום יגמר מהר.מזרקה ובריכת דגים קטנה קישטו את החצר הקדמית שמילא הייתה מקושטת במגוון של פרחים בכל הצבעיים ופסל ענקי של ינשוף היווה למקום הרגשה מפוארת. הן נכנסו בשער בית הספר שנפתח מיד לקראתן בלי שום צליל חריקה והחלו לטייל במסדרונות בית הספר.
"ביי" אמרה תיאה כשהן הגיעו לפיצול. קלובר פנתה ימינה לכיוון כיתתן והיא פנתה שמאלה לכיוון כיתת המדעים. כל תלמידי בית הספר קרינגרוס ידעו שצריח לפחד מהמסדרון שמוביל לכיתת המדעים, תמיד התרחשו שם דברים מוזרים, ועוד יותר היה מוזר, תמיד כשתיאה עברה שם קרו הדברים. היא הלכה לבדה במזרון החשוך, חלון אחד לא היה בו, האור היחיד שהיה בקע היה מהלפיד היחיד שהועמד בקצה המסדרון ליד כיתת המדעים של הפרופסור אלרג'ה. צמרמורת עברה בגופה כשהיא חשה במישהו שצופה עליה. שטויות, חשבה לעצמה והמשיכה להתקדם בצעדים כושלים לכיתה בקצה המסדרון, כעבור דקות ארוכות שנראו לה כמו נצח, פתחה תיאה את דלת כיתת המדעים בחריקה גדולה ומיד הגיע אל אפה הריח המחניק בחדר, היא התבוננה ביושבי החדר, היו שם שיימוס, נייל, גאיוס, ג'יני, ואמנדה. היא תפסה את מקומה בשלוחן ליד שיימוס.
"בוקר טוב" היא פלטה שאול ונצנוץ כחול כסוף פלט מפיה, כמו שביל דק וקצר של נצנצים כחולים וכסופים שיוצאים דרך פיה ונעלמים בחשכת החדר. אני מדמיינת! היא כעסה על עצמה וקימטה את מצחה בחשש שמה היא לא דמינה את נצנוצי הכסף התכולים, כמו שגם לא דמינה את החתולים קוראים את השלט.
"בוקר טוב תלמידים" קולה הקר של ברטה אלרג'ה בקע מתוך האפלה. תיאה נדרשה לקמץ את עיניה במאמצים רבים כדי לראות את הפרופסור. אלרג'ה הדליקה לפיד שהטיח חום לכל עבר (כאילו שלא היה מספיק) והיא נגלתה לעין, הפרופסור ברטה אלרג'ה הידועה בכינויה אלרגיה הייתה אשה זקנה ונמוכה עם המון קמטים ושיער לבן אפרפר מדולל קצר ואף מעוקל וגדול, היו לה עיניים שחורות מרושעות וקטנות והיא הייתה מלאה, אלרגיה נהגה לחלק עונשים לכל מי שלא היה מוצא-חן בעיניה, היה לה משהו חזק נגד תיאה, היא שנאה אותה.
תיאה הוציאה מילקוטה את ספרי המדעים אך לפני שהניחה אותם על השולחן
"תחזירי אותם מיד לתיק! אני לא אמרתי שמותר להוציא עכשיו ספרים!" זעפה ברטה וכל קמט בפניה נראה חד יותר ומפחיד יותר.
"סליחה גברתי הפרופסור" תיאה השיבה את ספריה לתיק, ריח העובש והטחב הקשו על כולם לנשום והחום המחניק לא הוסיף לטוב.
"הוציאו בבקשה את ספרי הלימוד" גערה אלרגיה לאחר דקה של דממה מתמשכת. רעש הדפים נפרס ברחבי החדר וכעבור דקה לכולם היו הספרים מונחים על השולחן.
"היום אנחנו ננסה להכין את תרופת המרפא מצמחי בר, ביקשתי מלוניה הנכבדה להלוות לי כמה מצמחי הבר המרפאים שלה ומנווטי לייצר בשבילי כמה מבחנות. אני אחלק לכל זוג מכם מבחנה, צמחי בר מרפאים זוג מספריים חדות כדי לחתוך אותם. המשימה שלכם היא לייצר את המרכיב הראשון בתרופה הזו מהחומרים הללו, לא אתן לכם את הכמויות. בהצלחה " הסבירה אלרגיה בזמן שעברה בין שלושת השולחנות מפזרת חומרים.
שיימוס ותיאה מיד נגשו לעבודה.
"תקצצי את הקצבות של הצמח הכחול הזה שם… זה נראה לי מספיק." הסביר שיימוס ותיאה מילאה אחר הוראותיו, הוריו רופאים, במשימה זו היא בהחלט סמכה עליו. היא ניגשה אל המספריים וקצצה מעט מן הצמח ושפחה אותו לתוך המבחנה שקיבלו. שיימוס הוסיף נוזל אדמדם שכנראה נשפך מצמח כל שהו.
"תערבבי" הורה שיימוס בעודו מוסיף עלים מצמח צהוב שקטש בכף ידו. היא הנהתה והחלה לערבב את תוכן המבחנה, שיאול קטן נפלט מפיה ואיתו זרם ארוך ודק של נצנוצים כחולים וכסופים שהשמיעו עכשיו גם רעשי התפוצציות קטנים. שיימוס בהה בה ממשיכה להשתעל ולפלוט נצנוצים, לחוץ מתמיד. הנצנוצים הקטנים כאילו נשפכו לתוך המבחנה וברגע והם נגעו בטיפה מן הנוזל האדמדם ומהתערובת הדוחה בצבע חום חרדל שהוצבה שם הכל התפוצץ ואף לכל עבר, רעש חזק נשמע-מהדהד בחדר החנוק, כולם הסתתרו תחת השולחנות בהלם טוטאלי והשאירו את תיאה לעמוד לבדה המומה. כשהרעש חלק והתפוצצויות נגמרו עלתה פרופסור אלרג'ה, מבועתת ומבוהלת מעל השולחן שבו הסתתרה. נגשה אל תיאה ולרוב מזלה לא הענישה אותה אלה רק פינתה את רסיסי הזכוכית והנוזל בצבע הנזלת מהשולחן ומלמלה משהו.
"קוסמת"

תגיבו כי השקעתי ♥