סודות השוקולד

באבא צ'וקלטה הוסיפה כפית אחת של סוכר.
החיוך לא מש מפניה הזקנות והמאושרות. "תיאו, יקירי, האם לדעתך הכפית המתוקה הזאת היתה נחוצה למשקה?" באבא הניחה את המשקה על השולחן המגולף שהכינה לה באבא מולינה ופזלה לעבר תיאו הצעיר.
"אנני חושב שמשקה הקקאו שאת מכינה חייב שום תוספות, היופי בו שאת מכינה אותו טבעי."
המטבח היה כצפוי גדול עם קירות בצבעים עליזים. מצד ימין עמד השולחן המגולף וספה בצבע שמנת עמדה כמה מטרים ימינה מול טלויזיה כה ישנה עד שתנועה לא נכונה והמכשיר מתפרק.
התקרה הייתה משופעת ובמרכזה מנורה שהעירה את המטבח בצבע צהוב עליז, למות שהיא לא היתה נחוצה בשביל שהמקום היה שמח.
תיאו התיישב ליד השולחן בישיבה מזרחית, השולחן המגולף היה נמוך מאוד במיוחד בשביל האחים והאחיות הקטנים של תיאו.
באבא צ'וקולטה הביטה בתיאו שלגם מהמשקה החם והסמיך.
הנוזל המתוק נזל במורד גרונו ומילא אותו במאות תחושות בו זמנית.
תיאו ליקק את שפתיו. "את חייבת ללמד אותי כיצד להכין שוקו כזה טעים, באבא!"
הזקנה צחקה צחוק מתגלגל, תיאו שלא הבין על מה היא צחקה הצטרף אליה לצחוק המשותף.
"העובדים שלנו מתקדמים יפה מאוד," אמר פתאום תיאו. "עוד מעט היבול יהיה מוכן,תוכלי לעשות שוב את "סעודת שוקולד קקאו"?"
סעודת שוקולד קקאו הייתה סעודה שהייתה אך ורק משוקולד שיצרה המשפחה, היו בה עוגות, עוגיות, כדורי שוקולד, שוקו, קפה וכל מה שרק מוכן מקקאו.
תיירים שהגיעו במקרה באותו היום היו שמחים ונרגשים לאכול את המאכלים הטעימים שנמסו בפה ויצרו תחושה נעימה מאין כמוה, ואת הסעודה יצרה משפחתו של תיאו בעצמה.
משפחתו של תיאו הייתה יצרנית שוקולד קטנה אך אחת הטובות, מפולי קקאו הם יצרו שוקולד ומשוקולד יצרו כל מה שחשק בו הכפר שלהם במקסיקו.
רק תבינו נכון, הם לא אכלו כל הזמן שוקולד, הם אכלו אותו רק שלושה פעמים בשבוע ורק חפיסה אחת ומידי פעם גם את השוקו מלא האהבה של באבא.
אך באבא צ'וקלטה אהבה להשתמש בסתר בשוקולד אחר, הוא היה שונה בהרבה מהשוקולד שלהם , השוקולד לא היה טוב יותר, גם לא גרוע יותר. " ריאנה כהה מאוד" כך קראו לו והוא היה המרכיב השני הכי סודי בשוקו.
חברת "ריאנה" הייתה חברה גדולה אך ממש לא מוכרת ובאבא הרגישה שהם מייצרים את השוקולד בשבילה. "הלוואי שלא יגלו, אלוהים רחם נא עלי!" היא מלמלה לעצמה.
תיאו עקב אחריה מעט בדאגה… מה זוממת באבא.
עברו המון שנים בלי שאף אחד יגלה את הסוד ותיאו מצא את כלתו, אישה ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות שצחוקה היה כמו פעמונים עדינים, השולחן הנמוך והמגולף כבר לא התאים לאחיותיו ולאחיו ובאבא באותו הזמן עמדה למות.
היא גססה לאט לאט ותיאו שניסה להוציא ממנה את המתכון רק העיק על מצפונה.
יום לפני שתיאו התחתן עם אהובתו קראה לו לחדרה צ'וקולטה.
הוא בא בחוסר רצון, אפילו בכעס. "את מעליבה אותי , באבא, את לא רוצה שהמתכון ימשיך לחיות?! אישתי בקשה שאניח לך וכך אני אעשה!" תיאו הלך וגרם לזקנה להזיל דמעות.
ביום החתונה, מוקדם בבוקר נשמעה דפיקה רכה על הדלת.
האישה הג'ינג'ית נכנסה בשקט לחדרה של באבא. "אני רוצה שתזכרי את תיאו לטובה, בבקשה. הוא אנננו אשם. המתכון שלך כה טעים."
אבל בקולה היה רמז לעוד שאלה שכנראה עוררה בה התרגשות רבה.
"האם את משתמשת בשוקולד ריאנה? המשפחה שלי מצד אימי מייצרת אותו."
הזקנה פערה את עינייה לרווחה. "אל דאגה אני לא אספר לאף אחד."
עוד באותה בשעה באבא נתנה לה את המתכון והסבירה כיצד להכין אותו ושחשוב להוסיף גם מעט מהשוקולד שלהם, קמצוץ זהיר.
ועד סוף יום החתונה לא היו מאושרות יותר משתי הנשים הללו.
וגם אחרי שבאבא מתה המתכון כמעט לא השתנה, אישתו של תיאו גילה ש" ריאנה כהה מאוד" הוא בדיוק כמו השוקולד החלב שהם יצרו, כמעט אותה טעם.
ואם באבא צ'וקולטה הייתה חייה רק עוד עשר שנים היא הייתה יודעת כנאה שאין לה שום סיבה לחשוש שהתכון יחיה לנצח.

תיאו סיים לספר את הסיפור ונשק לביתו בעלת העיניים היוקות. "אבא, אני רעבה."
תיאו גלגל את עיניו ללא להסיר את החיוך מפניו והגיש לה את השוקו.
היא צחקקה. "זה סיפור ממש יפה, אם היא הייתה חיה עשר שנים היא הייתה פוגשת אותי?"
תיאו הנהן."היא הייתה מגלה את התוצאות של עבודתה."
ריאנה הקטנה התכרבלה בשמיכות של המיטה שלה וסגרה את הספרון הקטן שבו היה כתוב הסיפור.
תיאו לקח ממנה את הספ ושם אותו על השולחן הקטן והמגולף שליד מיטתה." לילה מתוק ריאנה."