נרות-פרק 1

אני אוחזת את הנר בידי וחושבת
על מגש שמלא בנרות
כל נר הוא בנאדם
הגורל הוא האיש המשחק עם האש
הוא לפעמים טוב ולפעמים מכאיב
כשהוא מדליק נר דבר ניפלא נולד
כשהוא נוחשף בעדינות כולם מפחדים
אבל…כשהוא מכבה אותו …. הנורא מכל קורא
אבל אתם יודעים מה עוד יותר מפחיד?
כשהוא לא מדליק בכלל
הוא משאיר את הפטיל הלבן עומד בחוסר אונים
ורק כמה נרות שעמדו להיות מאושרים, הם אינם מאושרים
רק מה שאני יודעת… זה שהנר שלי בסכנה
הסיפור:
"לינוי תימסרי אלי!"
#סטופ#
לינוי החברה הכי טובה שלי במחלקה
#המשך#
"מיד אלי!"
#סטופ#
אלינור זאת אני
אני במחלקה האנקולוגית כבר חצי שנה"
#המשך#
המשכנו לשחק כדורגל במיזדרונות המחלקה כשפדחתינו נוצצת באור המנורות
תמיד הסבנו אושר לכל הילדים במחלקה
"אהם" שמענו כיכוך גרון מאחורינו והיסתובבנו
זו היתה האחות המעצבנת שירלי
"מתי תבינו המיזדרונות הם לא מיגרש כדורגל!"
"נו בבקשה תני לנו לשחק אני לא יצאתי מהמחלקה המעצבנת הזאת כבר חודש שלם! קשה לי לא לשחק!" עניתי לה"
"ותיראי איך הילדים נהנים מלראות אותנו משחקות!" לינוי הוסיפה
"טוב אבל רק כשמישהו שומר עליכן המצב הבריאותי שלכן מידרדר"
היא אמרה
חיכנו חיוכים טובים עד שקראו לי
"אלינור בואי צריך לעשות לך עירוי"
שמעתי את האחות רחל קוראת לי
חיבקתי את לינוי לשלום והלכתי לחדר שלי שאני חלקתי עם חברה טובה שלי
אבל היא החלימה
לא שאני לא שמחה בשבילה
אבל עדין אני מתגעגעת
לפני שפתחו את הפקק ששבמחט שתקוע לי בורידים כבר שבוע
לקחתי מהר ספר כדי להעביר את הזמן
פתחו את הפקק והכניסו את העירוי
לא הרגשתי דבר רק קראתי
קראתי על ילדים בגילי שהיו יוצאים להרפתקאות מרגשות ומגלים דברים
תמיד חלתי להיות אחת מהם אבל בינתיים אני תקועה במחלקה האנקולוגית בלי לשחק ובלי לינשום אויר
אחרי כמה דקות של עירוי הוציאו לי אותו והחליפו לי את המחט ולקחו לי דם
ככה זו שיגרת היום שלי