נפש פצועה

הבטתי במיטתה על עלמה, היא היתה ריקה ושמיכתה המשובצת הייתה סתורה. הדלקתי את המנורה הקטנה שלי בשביל להטיב לראות, לוודא שעיני אינן מטעות אותי והיא אכן היתה ריקה. הרחוב היה חשוך וריק. קפצתי מהמיטה ובאינסטינק ראשוני הלכתי לשירותים, האור היה דלוק ובכי היסטרי נשמע מהשירותים זיהתי את בכיה של עלמה, ניסתי לפתוח את הדלת היא הייתה נעולה. "עלמה תעני!" אמרתי בפניאקה אך היא לא ענתה. "עלמה בבקשה תעני אני דואגת!" ושוב, היא לא ענתה והבכי גבר.
מיהרתי לחדר הוריי וטילטלתי בעדינות את אבא, "אבא קום בבקשה, עלמה נעולה בשירותים מסרבת לפתוח" אבא קם במהירות מהמיטה ומיהר לשירותים, אחרי כמה שניות גם אמא הגיעה. "תקראי לאיתמר" הורה לי אבא בפאניקה קלה. מיהרתי לחדרו של אחי, "איתמר קום! עלמה נעולה בשירותים ואבא חייב אותך" הוא קפץ מהמיטה והלך במהירות לשירותים ואני בעקבותיו, אבא דובב את עלמה והיא אמרה רק שנניח לה, שהנפש לא מסוגלת לסבול יותר שהיא רוצה למות, לעד ואמא שוחחה עם מד"א והם אמרו שהאמבולנס בדרך "מהר!", התחננה איתמר ואבא פרצו את דלת השירותים, עלמה ישבה על ריצפת השירותים שמעיינה זולגות דמעות ומידיה השמאלית טיפות של דם מטפטפות על הריצפה בעקבות חתכים, לידה היה זרוק סכין גילוח ומחדד מפורק, והיא מנסה לפתוח בקבוק של כדורים. אבא חטף מידה את הכדורים, והיא שלחה יד אל סכין הגילוח בשביל להמשיך להזיק לעצמה. איתמר לקח במהירות את הסכין, ואסף את חלקיו של המחדד המפורק. "די פשוט די, תנו לי למות, תנו לנפש שלי לנוח בבקשה התחננה" הכל קרה בשניות הבטתי על הכל מהצד, מתקשה לעזור. הפרמדיקים הגיעו וניסו לעצור את הדימום ולחבוש את החתכים, אך היא סירבה ואבא תפס את ידיה והם הצליחו לעצור את הדימום ולחבוש את החתכים, אך את הפצעים שבנפש הם אינם הצליחו לחבוש. עלמה מלמלה שרע לה וקשה לה, שפשוט אין לה כוח לחיים, הם ניסו לשדל אותה לעלות לאמבולנס שיסע אותה למחלקת נוער הפסיכיאטרית בדיוק כמו לפני שנה, שעלמה ניסתה להתאבד בפעם הראשונה הם החזיקו אותה בכוח, וברחתי לחדר מתקשה להיות נוכחת בסיטואציה. רק שמעתי שעלמה בכתה כמו חיה פצועה, כמו מישהי שהחיים נכפו עליה כמו מישהי עם נפש פצועה. הדלת נטרקה, ובבית השתררה דממה מעיקה, וכבדה. הלכתי בחשש לשירותים, וראיתי את איתמר מנקה את הדם זה היה נראה זירת רצח של ממש. התקשתי לעזור גם עכשו. נכנסתי למיטתי, ובכיתי בראשי הרצתי סרטים הראשון שאני מוצאת את עלמה מתבוססת בדמה ולבה נדם. הסרט השני שרץ בראשי, שקרובים וחברים נאספים סביב קברה של עלמה וסופדים לה. ובאחרון עלמה מגיעה למחלקה מסרבת להיכנס ושתי אחים בחלוקים לבנים מובילים אותה לחדר הקשירות וקושרים אותה והיא בוכה בהיסטריה. איתמר נכנס לחדרי ומתישב על קצה המיטה," אני יודע שמה שקרה פה עכשו לא היה קל" אמר ועצב התלווה לקולו. "את צריכה משהו?" שאל שתקתי "טוב, אם את צריכה משהו או לדבר אני בחדרי הלילה אתקשה להירדם" אמר ויצאה אחרי שעות של בכי נרדמתי מותשת.