נפש חסרת מנוח

תגידו אתם רואים אותי?
כי אני ממש מולכם,
אני מנופפת בידיי בתקווה שמישהו
יראה אותי או יתייחס אליי,
אך לא.
אני מתחילה להרגיש
כאילו איני קיימת יותר
כאילו גופי מת,
אך נישמתי מסרבת לעזוב,
בכול פעם שאנשים לא רואים אותי ,
אני מרגישה כאילו עוד שניה הם ידברו,
עליי אך לא בצורה רעה,
אלה כמו שמדברים על מישהו מת,
שאינו איתנו יותר,
תמיד יש לי הרגשה כאילו ,
איני קיימת יותר,
כאילו אני, איני עוד,
וכולם יודעים זאת חוץ מנפשי
חסרת המנוח.
אבל, אני כבר לא נותת לזה להפריע לי ,
אני פשוט ממשיכה בחיי,
אם הם אינם רוצים לראות אותי ,
אז שייחיו בעיוורון ויתעלמו
ממני, יותר טוב בשבילי