נפלאות והתרסקויות

אלפי תסריטים יוצר מוחו של האדם,
העיניים המשוטטות לכל עבר הספיקו לצלם די הרבה נפלאות והתרסקויות.
התרחשויות שאינן מוסברות, לעתים יותר טובות.

התפרצויות זעם לא בהכרח שליליות,
באיזו מציאות שלווה עד משעממת באופן מחריד היינו חיים,
אילו יכולת הריסון העצמי הייתה בכולנו.
ואם לא הייתה, היינו מוצאים ניצוץ בכאוס שנקרא טבעו של האדם?

רגעי העצב שהעיינים טפטפו בעבר הם המאושרים ביותר,
לאחר שידעת מהו אושר אמיתי.
והאם תרחם על אלה שעייניהם שורפות, זועקות רק להסתכל על האושר ואפילו לא לגעת בו?
רוב האנשים מאבדים את האנושיות לא על הפסגה, אלא בדרך בכדי להשיגה.

והמאוהבים שידעו חום, ימשכו בלהט ליבם את האנשים שהרגישו בדיוק כמותם.
והינם האנשים שליבם לא ידע חום אהבה, ולאט לאט יקפא, ולא ימשוך אליו אף אדם, לא פלא שלבסוף ליבם יהפוך מר.
אפילו הבודדים ביותר נרתעים ואינם יתפשרו, הגיון פשוט.

אנשים מציינים את דרך החיים האופטימית כדרך היחידה בעולם, אבל שכחו מהיכן היא באה.
ובכלל, שמעתי אנשים הטוענים כי אושר הוא אגדה,
כי הוא לא קיים.
מזל שחוסר תקווה זה לא דבר מדבק,
ואם היה, תתארו לכם מה היה קורה.