נערה ונער.(יחד עם סאני המוכשר מידי)

"בסדר…" מלמלה הנערה וחייכה קלות. היא חיבקה את הנער שעמד מולה.

בהקלה אדירה הנער יכל לנשום שוב, וחיבק את הנערה שחשב שאיבד לנצח. אמנם הוא עדיין רק סימן שאלה בשבילה, אך הוא מקווה שהיא תסתדר עם העובדה הזו… לפחות בנתיים.

דמעות עלו בעיני הנערה. היא חשבה שהוא לא מתייחס אליה כראוי, שבשבילו היא סתם ילדה קטנה, אך עכשיו, היא הבינה כמה היא חשובה לו. היא קיוותה שהוא יבין כמה הוא חשוב לה.

הנער גלגל את עיניו וסירב להרפות מהנערה שבזרועותיו. ישנם כמה סוגים של אהבה. אולי הוא לא מראה את זה מספיק… אולי היא לא מבינה. אבל אולי הוא מעדיף בנים במיטה, אך כשהוא צריך להרגיש בסדר, כשהוא צריך עידוד, הוא רוצה אותה.

בכל פעם שהיא הביטה בנער, היא הרגישה חמימות בליבה. היא אהבה אותו, והוא היה הרבה יותר טוב מהבנים מכיתתה. אין הרבה בנים עם רמה בעולם הזה, אך הוא אחד מהבודדים.

הוא לא ידע מה להגיד… הוא לא החשיב את עצמו לבעל רמה. הוא מטומטם, שברירי, פוגע ופגוע. היא לא מעריכה את עצמה מספיק, הוא אמר לעצמו. היא מדהימה, והיא ראויה למישהו יותר טוב ממנו.

היא כל כך אהבה את הנער… אבל כבר לא הייתה מאוהבת. היא אהבה אותו בתור חבר, וחשבה שהוא לא מעריך את עצמו מספיק. את הביטחון העצמי שלה היא כבר קיבלה, והכל בזכותו. הוא היה החברה הכי טובה שאיי פעם הייתה לה, בעיקר בגלל העובדה שהוא היה בן.
"אני אוהבת אותך…" הנערה מלמלה וטמנה את ראשה בחזהו.
"אני הולכת לאכול… להתראות." מלמלה הנערה והתרחקה ממנו, לא נותנת לו לסיים את דבריו

החיוך שעל פניו של הנער היה עקום ומשונה, כשהוא בהה בה מתרחקת. "אני אוהב אותך גם…" הוא מלמל, והניח לגופו לצנוח על המיטה הקשה.

"חזרתי." נשמע קול, והנערה עמדה בפתח הדלת. היא החזיקה משולש פיצה בידה האחת, וצלחת פלסטיק כחולה בידה האחרת."מה פספסתי?"

"ייאי פיצה!" קרא הנער, ומיד הבין שהפיצה היא בשבילה, לא בשבילו. הוא הניד בראשו לשלילה, חוזר אל מסך המחשב אלי והתמכר לפני זמן רב.

היא נתנה לו צלחת פלסטיק ורודה מאיקאה, זהה לצלחת שלה, ועליה משולש פיצה ריק. "קח כבר" היא אמרה בחיוך מבודח

הוא נאנח ונגס במשולש הפיצה בפראות שלא הרשה לעצמו ברוב הפעמים, אך לאחר מה שעבר עליו היום… מגיעה לו מנוחה גבינתית וטעימה. למרות שהצלחת בעלת הצבע המחליא קצת הפריעה, היה לו קל להתעלם מהעובדה

הנערה חייכה את חיוכה המוזר והתיישבה על המיטה. "אכפת לך לאכול קצת יותר בפראות?" היא אמרה בציניות האופיינית לה.

הוא צחקק, וניסה לעדן את נגיסותיו, למרות שבטנו קרקרה והוא רק רצה אוכל, אוכל, אוכל. הוא צם מאז הבוקר, שותה רק משקאות אנרגיה ומים, וכל מה שרצה היה לאכול, לשתוק, ולהקשיב לשירים מטומטמים.

הנערה, שלא חשה אושר כבר הרבה זמן, צחקקה קלות.גם היא רצתה להאזין לשירים, בעיקר בשפה היפנית. השבוע שלה התחיל נוראי, בגלל בית הספר שלה, אך היום שלה רק הלך והשתפר.

"באד אפל?" הציע הנער, כאילו קרא את מחשבותיה. תוך שניות ספורות השיר הופעל והסרטון המרגש הופיע על צג המסך. הוא הציע לנערה אוזניה בתהייה.

הנערה הנהנה ולקחה את האוזניה מידו. אמנם רצתה לשמוע שיר אחר, אבל החליטה לזרום. על השיר הזה היא קדחה כל אחר הצהריים.