נעדרת-פרק ב'

חלפו רק עשר שעות וכבר הייתי בנמל התעופה שבטורונטו,אוחז בירה קנדית קרה ומלווה בצ'יסר וויסקי מקומי,מביט על העוברים ושבים,כל כך הרבה תרבויות נמצאות באולם הזה,כל כך הרבה פשע,כל כך הרבה פחד וכל כך הרבה חלומות!
את עשרת השעות שחלפו מאז אותה שיחת טלפון ערורה ביליתי ב"הוטל" קטן סמוך לדאון טאון,חדר פשוט ולא מאובזר עפוף בעשן,סיגריה אחרי סיגריה אני מנסה לעכל את הסיפור,אוחז בראשי ומנסה להבין מה קרה פה,מה קרה לנועה שלי?מה עם אבא שלה?והאם היא חייה.
לא קיבלתי מידע רב באתרי האינטרנט,דף הפייסבוק של המשטרה הציג תמונה שלה,תמונה בה היא מאכילה את הארנבים בחנות החיות שלה,אותה חנות שפעם הייתה שלנו.ניסיתי להוציא מידע מחברים משותפים שהיו לנו אך זה לא עזר יותר מדי,הם מספרים שהיא עברה לדרום לפני ארבע חודשים,הלכה להתבודד
"מה עם אבא שלה?"שאלתי בדאגה
"אבא שלה בתרדמת כבר חודשים" אני לא יודע אם כאב לי עליו או ששמחתי שהעול ירד ממנה קצת וסוף סוף היא התחילה לחיות את החיים,אולי היא פשוט נעלמה?החליטה לפצות את עצמה על כל השנים שסעדה אותו ברחה לאיזה חושה בסיני בלי שאף אחד יודע?
הטיסה הייתה לא פשוטה,מחשבות רצו לי בראש,למה המשטרה כל כך רצתה שאגיע לארץ?איך אני קשור לעניין?כבר תקופה שאני לא בקשר איתה,
בין שמים לארץ המחשבות שלך הכי קיצוניות,אתה מרגיש הכי קשור לאלוהים,אבל גם מרגיש כל כך מנותק מהקרקע.
כשנחתתי הם כבר חיכו לי שם,לא חברים ולא משפחה,שני שוטרים מגודלים ועוד אדם שישב לידי במטוס,כנראה סמוי,הציגו לי צו,הניחו על ידי אזיקים והובילו אותי אל הניידת,דרך ללא מוצא…מה אני עושה פה?