נשמה!

תמיד אמרו לי שמי שמת, לא באמת מת!
תמיד אמרו לי שעם האדם הקרוב ביותר שלך מת הוא שומר עליך תמיד וחי אצלך בלב
תמיד אמרו אל תשכח אותו, הוא לא שוכח אותך.
הכל קרה כל כך מהר עד שלא רציתי לראות אף אחד.
כולם הסתכלו עלי ורק אני הייתי בשוק-לא הייתי מאמין שזה קרה לי
הייתי כל כך קטן עד שלא הבנתי מה קורה עד שבסוף אמרו לי שהיא איננה!
יום ראשון בשבוע אחרי שהייתי אצל סבתא בשבת,
חוזר לבית ספר זה היה בדיוק שבוע שני של כיתה ב ופתאום המנהלת נכנסת
מדברת עם המורה בלחש ויוצאת.
לפני שיצאה הסתכלה עלי בעצב, לא הבנתי באתו רגע למה.
המורה מוציאה אותי לכמה דקות מהכיתה שואלת אותי איך העם קוראים לסבתא שלי שלה
והאם היא גרה איפה שהיא גרה
ומספרת לי לאט לאט מה שהמנהלת שלי סיפרה לה: סבתא בבית חולים התעלפה לא מרגישה טוב.
כדאי שתלך לבקר אותה.
מה שהיא לא רצתה לספר לי באותו הרגע שהיא מתה כי פחדה מתגובתי,
ואז היא סיפרה לכיתתי שאצטרך לעזוב במשך היום בגלל ככה וככה
מגיע לבית חולים מחפש את החדר ואז פוגש באמא שאומרת שכבר מאוחר מדי.
אני זוכר רק את הבכי באותו היום ושלא רציתי לראות אף אחד במשך הרבה זמן.
תמיד אמרו לי שהקרובים ביותר לא מתים, הם חיים אצלך בלב כי הם חשובים לנו .
לא ייחסתי לזה חשיבות בכלל כי לא הבנתי מה רוצים ממני
אבל שככל ששנה עוברת ועוד שנה עוברת אני מבין מה התכוונו,
תמיד הרגשתי שיש מישהו שתמיד נמצא איתי ברגעים קשים .
עכשיו יודע אני שסבתי גם עם רציתי ועם לא, שומרת עלי כמו שתמיד עשתה במקום שהיא נמצא בו
ואני כיום מבין -שמור על סביבתך קרוב אליך עם זה אומר שאנחנו רבים לא משנה עם מי.