נמאס לי ממני

לפעמים נמאס לי להיות אני
הייתי רוצה להיות מישהי אחרת
מישהי שהתקוות שתולים בה
אינן מפריעות לה.
הייתי רוצה שפעם אחת בחיי
אנשים לא יסתכלו עליי .
יאמרו:"אין סיכוי שהיא נכשלת"
אני כול כך רוצה להיפתר
מהתגית הזאת של "החרשנית"
"התלמידה המצטיינת" "תולעת ספרים"
אני מוקפת בזה כול חיי
המילים הללו בנו אותי אני מניחה
ולמרות זאת ואלוי דווקא בגלל
זאת אני שונאת את המילים הללו
מכוון שבכול פעם שמדברים אליי
הדברים ההלו עולים מיד
אז הינה כמה דברים
אני ממש לא חרשית מכוון שאי
כמעט מעולם לא הקשבתי בשיעור
אני לא תלמידה מצטיינת מתוך בחירה
ונכון אני אוהבת לקרוא אבל זה לא הופך אותי לחרק
והינה עוד דבר לפעמים אני מוכנה לכעשות הכול בשביל
להרוס את התדמית שהחיים בנו לי
נמאס לי לשמוע בכול אספת הורים :"הבת שלכם היא אחת התלמידות
הטובות שלנו.."
בהתחלה ביקשתי, לא, ייחלתי שזה יישתנה
אך ידעתי כי רק אני יכולה לעשות זאת
ואם אני אעשה זאת משפחתי תתעצב
בכול פעם שהם שומעים שאני תלמידה טובה הם פשוט כול כך מאושרים
והמחשבות על לנסות לזרוק לפח את התגית הזאת גורמות לי להרגיש רע
אז אני מניחה שנטשתי את החלום הזה
ופשוט שקעתי בתוך עצמי עשיתי את מתולותי ולא הפרעתי לאיש
ואני מניחה שפספסתי את הרכבת שלי