נכון שאני שונאת

אוקיי, נכון, אז אני שונאת את ימי חמישי כשאני יודעת שאתה חוזר אז הביתה.
בסדר, אני שונאת את זה שאני עוברת ברחוב עם חברות ואתה זורק עוד "היי.." כזה פשוט.
נו, נכון, עלית עליי, אני פשוט שונאת. שונאת את זה שאתה יודע שאני אוהבת אותך, ואתה מתעלם.
אני שונאת את זה שאתה חושב שעברתי הלאה.
אני שונאת את זה שאני שולחת לך הודעה ובמקום לפתח שיחה, אתה מקצר ועונה בקטנה
אני שונאת את זה שאתה בכלל עונה. בגלל שזה רק מראה שאתה בנאדם טוב. וסותר את כל המחשבות שאני מנסה לחשוב.
אני שונאת לדעת שאתה היית חבר ש-ל-ה, של החברה הכי טובה ש-ל-י ובסוף, ה-יא עוד פגעה ב-ך!
אני שונאת לחשוב שאם היית איתי היום, הייתי נותנת לך הכל! את חיי! כי זו אני.
שונאת לחשבו על זה שוויתרת עליי.
שונאת לחשוב שגם אם יקרה משהו ביננו עכשיו- תמיד יהיה מתח כזה ביננו.
שונאת לחשוב שאני פה חושבת על מה שאני שונאת בך- ואתה שמה, צוחק עם חברים.
שונאת. אני פשוט שונאת.
אבל מה?
נכון שאני שונאת את זה וההוא.
אבל זה עוד לא אומר שאני שונאת אותך….
אני יודעת שלעולם אתה לא תקרא את זה.
אבל יקרה נס, וזה כן יקרה.
תדע שאני אוהבת אותך….