-ניסיון-(תגידו מה דעתכם ומה צריך לשנות בבקשה)

רוח הים השמיע קולות,
התפרצות הגלים החרישה אוזניים.
קולות שירה נשמעו למרחקים,
גברים ונשים הגיעו לראות מהיכן הגיעה הקול.
ילד קטן, וילדה קטנה, שהגיעו יחד עם ההורים, לראות את הירח,
שמעו את קול השירה ברקע, ומילים מהדהדות בראשיהם.
"בואו אחרי קול השירה, בואו איתי לעולם נפלא, עם לא תבואו תוותרו על המעשה,
חיים נוראים יקרו לעתידכם, רק איתי תוכלו לשרוד אותם."
הילדים הקטנים אשר היו בני 3,
שלא הבינו דבר מסביב. הקשיבו לקול המהדהד, הלכו אחריו כאילו הוא עכבר שרץ.
דרכם הייתה מוסתרת, אף אחד לא חש בצעדיהם.
את סימני הרגליים הסתירו הגלים הגדולים, את קולות הריצה הסתירו קולות הרוח.
עצירות רבות היו להם, הרי הם קטנים.
להם נראה הדרך אין סופית.
הם החליטו לוותר, לחזור לאחור.
זיכרונם היה קטן, לא ידעו את הדרך חזרה.
המשיכו הם אחרי קול השירה, אך לא בריצה, אלא בהליכה.
אט אט, השירה התחזקה, הפכה לצעקות ובכי.
האור הלבן הפך לשחור,
הגלים הכחולים הפכו כמאת לשחורים.
והרוח השקופה הפכה לערפל חזק.
הפחד של הילדים גבר על הרצון. רצו הם לברוח חזרה.
הם נשארו במקומם. קפואים ופוחדים, דמעות זלגו מעניהם.
אבל מתוך כל האסון, אישה זוהרת ששיערה לבן.
העור שלה זוהר, ועיניה כחולות.
השירה שלה הוציאה הכול והחזירה לרגיל.
תנועותיה היו אטיות, שהיה אפשר לראות את השוני שלה מבני אדם רגילים.
"עם הייתם רצים, הייתם ניצלים. גילכם אולי קטן, אבל האופל לא ירחם עליכם.
הפחד עלה על הרצון, כמאת וויתרתי שאתכם בחרתי. כמאת לכל ילד וילד העתיד רשע,
ובחירה קשה הייתה לי. בחרתי אתכם, אבל אתכם בחרתי מכוונה. כוונה שקשה להבין,"