נופלת קורבן לצללי הדממה, טובעת בים של בדידות.
למה תמיד כשאני כאן הם לא?
אני כמו טיפשה, מחפשת לראות עוד ועוד, ועוד, למרות שאפגע.
למה אני כזו?
סקרנית וטיפשה.
תמיד כשאני כאן, את שם, ואת לא איתי.
ואני באמת שלא מבינה
למה הגדר הזו מפרידה ביני לבינך?
אנחנו חברות, לא?
ואת בורחת ממני, מסתירה את עצמך מפניי…
למה?
מה עשיתי לא בסדר?
אני ממשיכה לחפש, ממשיכה לבדוק,ממשיכה לחפש, לחפור בהריסות המיושנות, רק כדיי לבדוק, מה בדיוק קרה?
אבל לא הייתי שם!
אתן לא שמתן לב שלא הייתי שם!
ואתן, מתעלמות לגמרי מקיומי, נוטשות אותי, או פשוט מתעלמות ממני, בצורה כל כך פוגענית!
למה אתם מדברים?
למה אתם מתעלמים?
תענו לי, בבקשה, אני נואשת לתשובה!
אני נעלמת בין הצללים האין סופיים, תענו לי!
אני זועקת לעזרה, בבקשה, התייחסו אליי!!!
למה?!
בבקשה!!!
אני פה!
נאבקת אל מול הדממה, החושך, הקור עוטף אותי!!!
בבקשה!!!
ואני לא אפסיק להילחם, עד שאשיג את מטרתי, הבלתי ניתנת להשגה!
את המטרה לא אשיג, אז פשוט אוותר, אטבע בים של בדידות…
תגובות (5)
אני לא מתעלמת ממך.
אני פה הגבתי לך. זאת לא התעלמות. ואת כותבת מקסים.
תודה…
אני לא כותבת מקסים…
אני כותבת בסדר, וזה גם הגזמה…
תודה בכל זאת.
לדעתי זה מקסים D:
את לא יכולה להתווכח על הדעה שלי. זה מקסים, נקודה.
ריקי צ'אן…. אם משהו קרה את יודעת שאני חסר חיים ונואש לחברים ומוכן לדבר עם כל בן אדם שקיים על כדור הארץ… אז תדברי איתי, כי אני עברתי כל כך הרבה דברים ועדיין חווה אותם…. ואני מסכים, יש לך כתיבה קסומה ומדהימה. את לא מודעת לכישרון שלך.
תודה?