משהו מחיי שמבינים כשאוהבים

ישבתי לי ביית הספר ,מאוחרה צמוד לחדר אומנות .
מצידי ראיתי את בית הספר "סיני" ומהצד השני בית הספר "אבן סינא".
חשבתי על האנשים היקרים לי ….
כמה קשה לחשוב על זה
זה היה סוף שנה ורלי נפרדה מאיתנו היא הולכת לשירות צבאי כמה חבל אני אוהבת אותה כול כך נינסה ללבי היא גרמה לי לבכות כשהיא בכתה ונתנה לי דף ובוא כתוב מה היא הרגישה עליי במהלך השנה
ואז הבנתי שכמה שיהיה לי כסף וכול השטיות האלה לעולם לא יצליח לביא לי אושר רק בנאדם יכול לגרום לך להיות בשיא האושר בנאדם שחוב לך הידיעה שיש לך למי לדאוג שיש לך על מי לסמוך שיש לך מישהו לספר לו לשתף לדבר או אפילו סתם כדאי לדעת שאתה לא לבד ולא מישהו מתוך רצון למשהו מישהו שאתה איתו בגלל מי שהוא לא בגלל מה שיש לו

הייתי באותו יום בשעה 4:00 באספת הורים המורה עמית דיבר ודיבר ואז הוא אמר לי משהו שמכול מה שהוא אמר פתאום גרם לי להקשיב
"את לא נותנת לאנשים לת לך מחמאות תחשבי מאיפה זה באה…"
משהו בסגנון הזה וזה חדר לי עמוק …….
ואז הוא פתח את ספר השרירים של כול בית ספר (יש לנו בבית ספר 80 תלמידים ) …..
ואז היה תשיר שלי וארחריו שיר של מישהי עם שם משפחה כמו שלי אז אמרתי לאמא שלי להסתכל והיא חייכה ……
בקיצור …
עמית ביקש ממני לקרוא את השיר קראתי שורה ראשונה שורה שניה שורה שלישית עוד רגע נחנקתי מהדעמות ובשורה הרבעית יצאתי מהכיתה והלכתי ליד חדר אומנות ובכיתי פשוט בכיתי הוצאתי הכול כול מה שעל ליבי ……
בנתיים החיים ממשיכים

אל תשכחו לחייך בבקשה ממכם אנשים החיוך הוא הדרך לאושר ותהיו נחמדים אחד לשני הרי מה יש לנו חוץ מאחד את השני ………….