משרד "החינוך"

מר בנט היקר,
הייתי רוצה לראות אותך בתור נער מתבגר במאה ה-21. הייתי רוצה לראות אותך מנסה להבין מי אתה ומה אתה בעולם הזה, מנסה למצוא את עצמך ולגבש דעה על העולם. לפתח את הכישורים שלך ולהיות מוכשר ולא קונפורמי.
הייתי רוצה לראות אותך מתמודד עם לחץ חברתי. או עם אלפי הטלפונים שמצלמים ומעלים תוך שניות סרטון מביך של נערה לאינטרנט וביום למחרת יש כבר מאות צפיות והנערה? שלא נתחיל לדבר על מצבה הנפשי.
הייתי רוצה לראות אותך מתמודד עם ההורמונים, עם בעיות היום- יום של הנוער של ימינו. הריבים עם ההורים, הלחץ של הלימודים, החברים והדרמות הרגילות. אבל גם עם הדרמות הלא רגילות. אתה יודע, הילדים האלה שיש להם קצת יותר בעיות מאחרים.
קצת פחות קשר עם ההורים וקצת בעיות שתייה, פה ושם התמכרות לסמים. או ילדים שלא מוצאים את עצמם, מנודים, או סתם בודדים. ילדים בדיכאון. אבל כדאי שתדע, שהיום יש התמכרות קשה לא פחות, למסכים. לטלפון, לסדרות טלוויזיה, לבריחה מהעולם, לפגיעה עצמית. על מה שלא תחשוב, אני מבטיחה לך שאי שם נמצאים אנשים המכורים אל משהו.
אז הייתי מאוד רוצה לראות אותך מנסה להיות נער מתבגר, מלא הורמונים ומנסה להבין מיהו, רב עם ההורים, רב עם החברים, סובל מהדרמות הרגילות, אולי סובל אפילו מדרמות לא רגילות ואם זה לא מספיק, מתמודד עם התמכרות.
הייתי רוצה שתסתכל אל החבר שלך בעיניים ותאמר לו ששלושת השעות האחרונות היו באמת לטובתו. נכון, המבחן ערך שלוש שעות שלמות… וזה היה רק מבחן התאמות בספרות וזה ישתלם בעתיד כי החבר שלך יקבל את ההתאמות שלו. כלומר- אלא אם כן הוועדה לא תאשר אותו ואז הלך על החבר שלך. אבל לחבר שלך לא ממש אכפת עכשיו. החבר שלך בוכה כי הרכזת צעקה עליו שהוא נשאר אחרון ושזו בושה שהוא מסיים כל כך מאוחר.
כי אתה חייב ציונים גבוהים, אחרת המורים צועקים עלייך, אחרת המנהלת צועקת עליהם, אחרת מפקח האזור צועק על המנהלת, ועל המפקח האזורי צועקים אנשים במקומות גבוהים יותר. אז ציונים גבוהים, סבבה, אפשר לעבוד על זה ואפילו רצוי במידת מה.
אבל באמת שלחבר שלך זה ממש לא מזיז כי הוא בוכה ואתה צריך להסתכל לו בעיניים. הוא לא בוכה כי לא הלך לא טוב, האמת שהפעם הוא למד. הוא בוכה כי הוא כבר כל כך עייף. כי הוא לא יכול לדמיין איך זה יהיה בכיתה י"א. הוא בוכה כי הרכזת צעקה עליו שהוא האחרון שעושה את המבחן. אבל זה לא שהחבר שלך פחות חכם מאחרים, זה פשוט שהבוחנת הניטראלית שלו לא ידעה לכתוב בעברית נכון. היו לה המון שגיאות כתיב. למעשה, מעטות היו המילים שהיא כתבה נכון.
אז החבר שלך בוכה. ומה אתה אמור לומר לו? הייתי אומרת לך, אבל עדיף שתגלה לבד. אני עברתי את זה בדרך הקשה, מן הראוי שגם אתה תצטרך לגלות בעצמך.
אבל חכה רגע… לא סיימנו. עכשיו צריך ללכת לעשות את ההתנדבות! אחרת… אחרת מה? אחרת לא תהיה תעודת בגרות. איזה כיף לתרום לקהילה! איזה לא כיף כשמכריחים אותך לעשות את זה באיומים על תעודת בגרות. איזה לא כיף להיות בשלוש יחידות מתמטיקה ולהרגיש מטומטם כשאתה לא. האמת שהחבר ההוא שלך, כן זה שבכה אחרי שלוש שעות של מבחן, הוא נמצא בשלוש יחידות מתמטיקה. השנה הוא קיבל במקצוע 60. אבל רק במתמטיקה, כי כל שאר המקצועות היו 90 ומעלה.
אבל תכלס בואו נודה באמת, זה לא משנה שהוא קיבל חמש מאיות בתעודה ועוד המון תשעים. ה- 60 במתמטיקה? שמע הילד בטוח מטומטם.
אז בנט, כאשר אתה תהיה נער במאה ה-21 ותתמודד עם מיליוני הסחות הדעת הבלתי אפשריות שלא נותנות לך מנוח ללמידה ולעשיית עבודות, כשאתה תתמודד עם ההורמונים והדרמות הרגילות והלא רגילות, עם תחושת החוסר האונים שאתה לא יכול לעשות כלום כי זה מה שכולם אומרים לך ואתה באמת כבר מתחיל להאמין בזה.
כשאתה תצטרך להתמודד עם פרידה מהחברה שלך יום לפני המבחן באנגלית, וממש לא יהיה לך ראש לעשות אותו עכשיו, אבל אלא אם כן אתה חולה אסור לך להיעדר מהמבחן. כשאתה תעשה שלוש שעות מבחן ותבכה כי אתה כל כף עייף נפשית שלא חשבת שזה בכלל אפשרי, כשאתה תתמודד עם ההרגשה שהמערכת דופקת אותך שוב ושוב ושוב… שמשרד החינוך עצמו גורם לך להרגיש מפגר כי אתה לא בחמש יחידות!!! או שהוא גורם לך לחשוב שאי שם במשרד החינוך יש תפקיד שנקרא "לעצבן את התלמידים" ויש שם בנאדם שעושה את העבודה שלו בצורה מדהימה.
כשאתה תסבול מהתמכרות, ורצון שהוא בכלל לא הרצון שלך להשגת תעודת בגרות טובה ולתרום לקהילה (לא באמת לתרום לקהילה, אנחנו לא דור מספיק טוב כדי לעשות את זה בעצמנו אז חייבים להכריח אותנו), כשאתה תרצה להיות מוסיקאי, אבל מגמת המוסיקה עולה המון כסף… כי הרי רק המגמות המדעיות הן חינמיות. למה שמשרד החינוך יתמוך ב…אומנים? כשאתה תרצה להמשיך בפעילויות אחר הצהריים שלך, אבל תצטרך לוותר עליהן כי מה לעשות, יש בגרות וחייבים ללמוד. הרי בית הספר הוא כל החיים שלנו, זה שלא כאילו יש לנו אשכרה חיי חברה או תחביבים מחוצה לו. אנחנו הרי "מכונות ציונים".
אז, בנט היקר, אך ורק אז תוכל לשפוט את דור ה- Y. רק אז תוכל להחליט מהי תוכנית החינוך הטובה ביותר עבורנו. עד אז, אני רוצה שתדע שגם אתה וגם אני, שאנחנו, התלמידים "דור העתיד" וכל השטות הזאת שאכפת לכם מאיתנו ולא מיחסי ציבור או מדירוגים ארציים ובינלאומיים, תדע שאתה אומנם בא לבית הספר ומסיבה מסוימת ולא ברורה התלמידים רוצים להצטלם איתך, אבל זה לא הופך אותך לאדם שיודע הכי טוב עבורנו. זה לא הופך אותך לשר טוב.
כשאתה רוצה להשאיר חותם ורפורמה חדשה? זה לא הופך אותך למישהו שישאיר סימן. אתה לא תהפוך לאדם מוערץ או מוכר או אהוב יותר. אתה תהיה עוד אדם שעושה לנו סלט מהמוח כשהוא מנסה כביכול לעזור לנו.
רק אנחנו יודעים מה הכי טוב עבורנו. ואם אנחנו לא יודעים את זה, אז לפחות אנחנו יודעים מה לא טוב לנו. כי למרות כל הרצון הטוב והמאמץ של הורינו להבין אותנו ולתמוך בנו, הם לעולם לא יוכלו להבין אותנו לגמרי. הם לא יכולים להבין כמה זה קשה ללמוד למבחן כשהטלוויזיה נמצאת ממש חדר ליד ובמרחק של לחיצת כפתור אפשר לראות עוד תוכנית ריאלטי סטריאוטיפית. ומשרד החינוך לעולם לא יבין אותנו כי הם לא היו מתבגרים בתקופה בה אנחנו חיים.
והכי חשוב, (ובכן, הכי חשוב לי), אתה לא בעל ADHD. אתה לא תדע את ההרגשה הרעה שכשמישהו שחשבת שהוא חבר שלך, אומר לך שבעיות קשב וריכוז הם סתם תירוץ של אנשים עצלנים. שהמאמץ הכפול והמכופל שלך לא שווה כלום בעיניי אנשים. הם אפילו לא מוכנים להיפתח ולנסות להבין שקשה לך הרבה יותר מהם. הם רואים את זה כתירוץ עלוב שאנשים המציאו. ואתה לעולם לא תבין, איזו הרגשה רעה זה נותן לך. או כשילד אומר לך שאתה לא מספיק איכותי לטיס ובסתר הוא מתייחס לכך שאתה נמצא בשלוש יחידות מתמטיקה. אבל תכלס, על סמך מה הילד הזה מבסס את העמדה שלו? על מתמטיקה?? או אולי על זה שאני בת? או על העבודה שאני קופצנית ושמחה ולא נראית רצינית מספיק לקורס טיס?.
לסיום בנט, רק אומר שיש לי אמא מדהימה שלי, תומכת, מבינה וכל כך מוערכת שהיא אפילו לא מבינה את זה, אך אפילו היא, לעולם לא תבין אותי כמו שהיא הייתה רוצה. היא לעולם לא תבין כמה מאמץ באמת דרוש לי כדי לשבת וללמוד (וזה מאמץ עצום). והיא הייתה רוצה להבין. אבל היא לא תבין. היא לעולם. לא. תבין.