משפחה ״יקרה״

אני רוצה שתשאירו אותי לבד.
אני רוצה לצעוק בשקט.
כי המילה ׳ביחד׳ חסרת משמעות בשבילי,
כל עוד היא נוגעת לכם משפחה יקרה.
כי בין הלבד הפיזי לבין הלבד שלהיות אתכם, אני מעדיפה את הפיזי…בלי המילים הרעות, בלי הפרצופים שיכולים להרוג בן אדם, או את השפיות שלו לפחות.

ואני שותקת.
אני רוצה לבכות, באמת שאני רוצה…
אבל אני לא רוצה שזה יתן לכם עוד סיבה לרדת עליי.
אתם לא אחים,
אתם זרים…זרים ודיקטטורים. 
ואני רוצה כמה שיותר לעוף מפה,
חזרה הבייתה,
אל סבתא וסבא, אנשים שאוהבים אותי ללא תנאי…
אני רוצה לברוח מ׳החופשה׳ הזאת, כי החופשה הזאת- בחופשה איתכם,
הנפש שלי לא נחה לרגע…
מנסה להימלט מלשונותיכם הטורפות.

אז משפחה יקרה,
האנשים ה׳קרובים׳ אליי ביותר,
אין לכם מושג מה עובר על הלב שלי, אין לכם מושג כמה סדקים יש פה…
ובעיקר אין לכם מושג על התקוות שבאות וחוזרות מידי פעם…
תקווה קלושה שהוא יפסיק לפעום.