משפחה ~פרק 9~

יצאתי מחדר האמבטיה והתקדמתי לאדמונד.\"מצטער שניכנסתי לחדר שלך\"אמר עם חיוך נבוך.\"מה דעתך שנכיר אחד את השני?\" שאלתי בחיוך שמח ועיניים עצומות.\"למה?הרי רק ראיתי אותך במגבת כשאת אחרי מקלחת\"אמר בקול ציני. \"אז,אתה יכול לבחור אם לעמוד או לשבת,אבל אני רוצה לשבת על מיטה נוחה\"אמרתי והתקדמתי למיטתי.\"מה יש לך על הגב?\"שאל מודאג.נגעתי באזור של הפצע וראיתי שאני עדיין מדממת,והכל על החולצה שלי.עיניי ישר נפתחו.\"מי עשה לך את זה?\"שאל דואג וטיפה כעס. \"זה…. עיני…..סיפ..\"לא הצלחתי להגיב.רק הצלחתי לגמגם. הרגשתי את עיניי מתמלאות בעצב.\"תישארי כאן אני מיד חוזר\"אמר ויצא בריצה מחדרי.התקדמתי לחדר האמבטיה,והסתכלתי על גבי מהמראה.ראיתי שכל גב החולצה שלי בדם.ועיניי היו לחות ודמעות ירדו על לחיי.המשכתי להסתכל על המראה הנוראי למשך זמן מה,עד שאדמונד חזר. \"לצערך, תיצתרכי להוריד את התלבושת העליונה שלך.אחרת אני לא אוכל לטפל בך\"אמר בצער. בשבילי.\"השתגעת?למה נראה לך שאני אתפשט מול מישהו שאני יום לא מכירה?ועוד אחד שלא רואה-\"אמרתי בכעס אך אדמונד קטע אותי. \"קורטני!\"שאג אלי.ואני סתמתי,וגם טיפה חששתי מהתגובה שלו.\"צריך לטפל בזה!אם לא יטפלו בזה את תפגעי חזק יותר\"אמר לי בכעס ומנסה להסביר. \"שום דבר לא ירגיש כמו הכאב שחשתי!אף פעם!\"אמרתי לו בצעקה והרגשתי את הדמעות יורדות מעיניי.\"קורטני, אם לא נטפל בזה,זה יפגע לך בלב.את תסבלי מספר ימים של כאבים בלב ואז תמותי.את רוצה לעבור את הסבל הזה ואז למות מימנו?\"ראיתי בעינייו באפורות שהוא דואג,ומפחד על מה שאעשה. אך לא עניתי דבר רק הסתכלתי עליו.\"עכשיו,את מוכנה לשבת ולהוריד את התלבושת העליונה?\" שאל אדמונד מקווה לתשובה חיובית.לא עניתי,אלא הינהנתי.הוא הסתובב לכיוון הדלת ועמד בגב אלי,ואני התיישבתי על מיטתי והורדתי את התלבושת העליונה.הרגשתי שאני מסמיקה, חיסיתי את חזהי עם ידי כמגן וכופפתי את בירכי כדי שאוכל להשען עליהן.הוא ידע שאני כבר \'מוכנה לטיפול\' ובא.הוא פתח את הקופסא עם הערכה לעזרה ראשונה.הוא קודם ניקה את כל הדם שנזל באלכוהול(לפי הריח) וזה הגיעה לפצע וזה צרב.אז הוא באמת שם את זה על הפצע.לא אמרתי דבר.אלא רק נאנקתי בכאבים עצמיים.\"את חייה שמה?\"שאל טיפה מגחך,ומנסה להזהר. \"תנחש\" אמרתי לו די בערסיות.אבל מתוך הכאב.\"יש לי רעיון.יש לי קופסת נגינה של אחותי.זה תמיד מעודד אותה,אבל היא מאבדת את זה נון-סטופ.אז אני שומר על זה,ואז אני אבוא אליה כשהיא תיהיה עצובה ואשים את המנגינה האהובה עליה.אולי זה יגרום לך להרגיש טוב גם\"ההרגשה הצורב עדיין נשארה,אך ידעתי שהוא לא נוגע בעור שלי. שמעתי קול של סיבוב מפתח,ואז המנגינה התחילה.מנגינה חמודה ושלווה.עצמתי את עיניי ורכנתי את ראשי על ברכיי,והתרכזתי בשיר ולא בכאב. בלי ששמתי לב, הכאב הפסיק.\"זה כבר לא כואב לך?\"שאל אדמונד וטיפה רכן אלי כדי לראות את פניי.\"זה בסדר\"אמרתי בחיוך קטן, והוא חזר להיות לגמרי מאחורי.הוא התחיל לשם יוד הפעם,אז התחלתי לסנן כמה מילים ולעלות טיפה למעלה.אדמונד טיפה צחק מהתגובה שלי.אז נרגעתי אחרי כמה דקות וישבתי בשקט על המיטה ולא זזתי.\"אז..איך זה קרה?\"שאל וטיפה רכן לעיברי. \"פשוט, היתחברתי לאנשים שלא נכונים.פשוט,סמכתי על האנשים הלא נכונים.דאגתי לבוגדים מזוייפים שפשוט רצו לנצל אותי\" אמרתי במרירות וכעס כשנזכרתי בהם.\"אבל,מה הם ספציפית עשו לך?\"שאל ומרח משהו קר על עורי הפצוע.\"הם…הם… הם אלו שפצעו אותי.\"אמרתי בגמגום.\"מה?\"שאל בהלם.הרגשתי שהוא בהלם גדול,עם העובדה שהוא מרח את המשחה במקום אחר.\"ואז הייתי צריכה לטפל במזיקים שלהם\"אמרתי והסתכלתי על ידי. ששמה שכן צמיד שהביאו לי.שבאותה דקה היה על הרצפה. \"חזרתי לפנימייה חצי מתה,והם הגיעו וניחמו אותי,התנהגו כאילו לא עשו דבר.ואז \'לחבר\' את הראש דפקתי בקיר,ולבנות משכתי בשיער עד שהוא יצא להן.בזבזתי כל אנרגיה קטנה שלי עליהם. את ההכי אחרונה השתמשתי כדי להגיעה לחדרי.\"אמרתי והסתכלתי על ברכיי. \"תרימי את ידייך\"אמר אדמונד. \"מה?\" סובבתי את ראשי אליו בבלבול. וראיתי שהוא מחזיק תחבושת. הסתובבתי חזרה לאיך שישבתי מקודם,והרמתי את ידי השמאלית. הוא העביר את התחבושת סביב כתבי הימנית,וסביב הצלעות השמאליות.אחרי שסיים קם ממיטתי,והסתובב ונתן לי להתלבש.לבשתי את בגדי.\"אתה יכול להסתובב עכשיו\" אמרתי והתיישבתי במקומי. אדמונד בה אלי וראיתי זעם בפניו.\"איפה הם?\"שאל והרגשתי שהוא מנסה לשלוט בעצמו.\"מי?\"שאלתי מבולבלת,אך גם מפוחדת.\"אלו שפגעו בך\"אמר מיד. אך שמענו דפיקה בדלת.\"אם מישהו יראה אותך אתה תקבל עונש,תיכנס לחדר האמבטיה, ואל תצא עד שאגיד לך אוקיי?\" אמרתי ודחפתי אותו לחדר האמבטיה והוא הינהן.פתחתי את הדלת, וראיתי את הבוגד העיקרי והחבורה שלו.לא הבנות,אלא הבנים.\"חשבת שתצאי מזה בשלום?\"שאל אותי בקול מאיים ודחף אותי לרצפה ונכנס עם כל החבורה שלו במהומה.הוא משך בשיערי ומשך אותי לכיוון הקיר שליד הארון.הוא זרק אותי בחבטה על הקיר ואני נפלתי לברכיי.הרגשתי בעיטה עזה באזור בטני,וידעתי שזה הוא. הוא והחבורה שלו פשוט המשיכו להכאיב לי בצורה הכי אכזרית וכואבת שאפשר.אז הוא שוב משך לי בשיער,ומשך אותי לכיוון דלת יציאה מחדרי.אז מכל הסבל הזה,התחלתי לצרוח, הכאב חזר יותר מדי,והרגשתי שדקירת גבי חזרה לעצמה.עד שהפסקתי להרגיש את הכאב בראשי.שכבתי על הרצפה,הרגשתי את הדם שנזל מגופי,הייתי שמוטה על רצפת חדרי,עד שהרגשתי שמישהו מחזיק אותי בעדינות בגבי ובכתפיי.פתחתי את עיניי באיטיות מצפה לטוב ולא לרע,וראיתי את אדמונד מחזיק את גופי השבור, הפגועה והמובגד.הרגשתי שוב שדמעותי יורדות מעיני, וחיבקתי חזק את אדמונד,ובכיתי על כתפו.הוא חיבק אותי חזק גם,ולחש \"הכל בסדר.הכל נגמר\" בשלווה וברוגע. הוא שם אותי שוב על מיטתי,וטיפל בכל גופי הפצוע.דיברנו ודיברנו אפילו כשרציתי לנוח, אבל, היה לי יותר כיף לדבר איתו.אני פשוט מקווה ש..הוא לא יהיה כמוהם.
\"אה,קורטני,את איתי?\"שאלתי את קורטני שנתקעה בעולם שלה.\"אה,כן אני איתך\"אמרה והינהנה.\"את בסדר?\"שאלתי אותה חושדת.\"אני בסדר,אבל יש לי בעיה אחרת לגמרי\"אמרה והתיישבה על הכיסא ונשענה עליו.\"מה כבר יכול להטריד אותך?\" שאלתי מגחכת.\"אין לנו משהו עם אלכוהול לשנה החדשה\"אמרה בפרצוף לא מסופק.\"עכשיו את דואגת?יש לנו…\" קמתי לעבר לוח השנה שלי וראיתי שהיום ה-29.\"ואו הזמן ממש טס.טוב לא נורא,יש לנו עוד יומיים\"אמרתי בקול מעודד. \"טוב,אני המשיך לחפש משהו. תזמיני גם את הידיד שלך עם הפיצה.אבל תביאו אכילות, אחרת אמרו לי שהביאו לכם משהו לא אכיל\"אמרה קורטני והלכה לדלת היציאה.\"זה אכיל!\"אמרתי לה בקיטור.\"טוב,מה שתגידי\" אמרה ויצאה מחדרי.גיחכתי לעצמי והיתיישבתי מול המחשב שלי. אז ראיתי כתבה בחדשות של העיר שלי.
היה רשום שמה שמקום נשרף,מיד לחצתי על הכתבה וקראתי את הפירוטים.הפיצרייה של אריק נשרפה.ועכשיו מחלצים את כל האנשים שהיו בפנים ומכבים את האש.מהר קמתי מהכיסא שנפל ולבשתי נעליים וז\'קט והזמנתי מונית לפיצרייה,ואז התקשרתי לנייד של אריק, הוא לא ענה.ואז התקשרתי לנייד של לאונרד.גם הוא לא ענה.רצתי מהר במסדרונות של הפנימייה עד שנפלתי כי נדפקתי במישהו.\"לאן את רצה לעזעזל?\"שאל אדמונד שהתכוון ללכת לחדרו.\"לא יכולה להסביר חייב לרוץ\" קמתי מהר ממקומי ותיכננתי לרוץ.עד שאדמונד תפס לי את היד.\"מה קרה לך קטיה?\" אמר וגרם לי להסתכל עליו.והוא על הדמעות שלי.\"אריק ולאונרד יכולים אולי להיות שרופים עכשיו למוות\"אמרתי בקול צרוד ומשכתי את ידי מאחיזתו ורצתי לכיוון היציאה של הפנימייה. כשהגעתי ליציאה ראיתי את המונית ומהר נכנסתי אליה.כל הנסיעה הייתה מלאה בדאגות ופחד. הנהג לא יכל להמשיך לנסוע כי חסמו את הדרך למכבי אש ואמבולנס.הבאתי את הכסף לנהג אך הוא לא לקח אותו.\"אני מבין שיש שמה מישהו חשוב,את נראת גם זוועה,אני לא יכול לקחת מימך\"אמר ברחמים.\"תודה\"אמרתי לו עם חיוך קטן שהצלחתי להוציא ויצאתי בריצה למבנה,עד ששוטר עצר אותי.\"היי,היי אסור לך לע…רגע,עוד פעם את?\"שאל השוטר בקיטור וגיחוך.לרגע לא הצלחתי להבין מה הוא רוצה מימני,אבל אז נזכרתי שזה השוטר שהביא אותי מהבית השרוף לפנימייה.\"לא יכולה להתרחק מהאש,אה?כנסי\"אמר וחיוך מייואש והרים את הסרט של \'אין כניסה\' בשבילי.\"תודה\"אמרתי בחיוך קטן וניכנסתי לשמה,לא לפני שהשוטר הביא לי נייר עם סוג של קישקוש עליו. \"תראי את זה לשוטרים אם הם ירצו לגרש אותך\"אמר בחיוך ניצחון וחזר להסתכל על הכביש שמימנו באתי.לא אמרתי דבר אבל הייתי עם חיוך ורצתי בכל האזור מחפשת את האמבולנס.ראיתי את האמבולנס הראשון ורצתי מהר לרופא שעמד שמה.\"אתה יודע אולי איפה אריק דירנט,או לאונד דירנט?\"שאלתי מודאגת. \"אה רגע….אה כן,אבל הם נמצאים באמבולנס ההוא\"אמר והצביע על האמבולנס שנמצא כמה מטרים מימני.\"תודה\"אמרתי והרגשתי הקלה מציפה את כל גופי.רצתי אל האמבולנס וראיתי אריק ולאונרד מתחת לשמיכות מדברים עם שוטר. התקדמתי אליהם באיטיות.מנסה להסדיר את הנשימה שלי אחרי כל הריצות.עד שהגעתי אליהן השוטר הלך מהם.\"קטיה,מה את עושה כאן?\" שאל לאונרד והתקדם אלי כשאריק משתעל.\"הדאגתם אותי למוות\" אמרתי בהקלה וחיבקתי את לאונרד כשהדמעות הקטנות שנכלאו בעיניי ירדו מהן.\"מצטער\"אמר וחיבק אותי חזרה.\"מה קרה שמה אני לא מבינה?\" שאלתי מבולבלת.\"מישו ניכנס ושיחק עם משהו וגרם לשרפה.היא התחילה בכלל כשחזרתי, אחרי שיצאתי לכמה דקות כדי לקנות עוד מצרכים.\"אמר אריק בקול צרוד והתחיל להשתעל יותר חזק.\"אל תדבר,זה יחמיר\"אמרתי לו ותפחתי לו על הגב.\"אני בסדר\" אמר והוריד את ידי מימנו והשתעל יותר חזק. \"צריך להוציא אותו מכאן,הוא יכול להחנק\"שמעתי את אחד הרופאים והובילו את אריק ללא רצונו.רצינו להיכנס לאמבולנס אבל לא הביאו לנו.אז ליליאן ומייק הגיעו מאותו אזור שאני הגעתי. \"מה קרה לו?\"שאלה ליליאן מודאגת.\"אמרו שהוא שאב יותר מדי עשן.ושהוא יכול להיחנק\"אמר לאונרד והסתובב אליהם.כולם מתים. כולם מתים סביבי. אחד אחר אחד. מתים פעם אחר פעם.זה פשוט עיניין של זמן.עד שכולם ימותו סביבי. עד שאני אמות. \"אה..אני צריכה..ללכת לרגע…כן\" הסתובבתי וגימגמתי להם.ואז רצתי משמה במהירות.לא ידעתי לאן אני רוצה.לא הזיז לי לאן אני רצה.שמעתי קריאות שלהם,אך הגברתי את מהירותי ועצמתי את עיניי חוסמת מדמעותי לצאת.המשכתי להתרחק מהם עד שנתקלתי באבן ומעדתי.נפלתי כולי על מדרכת הבטון המלוכלכת בשלג.קמתי וישבתי על בירכיי ובכיתי.הכל הולך לי.פשוט הכל מת. רק סביבי כולם מתים.אחרי זה לאונרד ימות,ואז אדמונד, ואז לילי ואז מייק ואליסה קורטני כולם!אני המשכתי לבכות על המדרכה המכוסה בשלג כשהתחיל לרדת גשם בעיצומו.הרגשתי איך חלק מגופי נהפכים לקרח.העולם ניהיה רק קר וחסר נשמות בשבילי.כל האנשים החשובים לי פשוט נעלמים.אני בחיים לא יראה אותם שוב.כל מה שרציתי בחיים שלי יעלם לעד.\"היי!את בסדר שמה?\"שמעתי צעקה של גבר צעיר צועק לכיווני.ניסיתי להזיז את גופי,אך זה היה חסר טעם.הבחור ניגש אלי והרים אותי לעט.וישר ראיתי את עינייו הכחולות.