משפחה ~פרק 20~

עברו כמה ימים מאז,הפסקתי להיות חולה,גריי ניהיה הרופא של הפנימייה,לאו עבר ללימודים בפנימייה שלנו, ואנחנו פשוט למדנו כרגיל.
קורטני הגיעה מקפצת לעברנו שקפיטריה והביאה לכולנו פליירים. החזקתי את הפלייר,וראיתי שהפנימייה עושים טיול לסקי. "אז.. אתם באים?"שאלה קורטני קורנת משמחה."אה,אני לא כל כך טובה בזה,אני אפול ואפיל אותכם"אמרתי בקול מצטער."אז כדי שאני לא אבוא."אמרתי ורכנתי את ראשי."את תיהיה בסדר,אני מבטיחה"אמרה ליל.הסתכלתי עליה ונכנעתי."בסדר אני אבוא" אמרתי עם חיוך שהגיע ללא רצוני."יופי!!אז מחר מכינים תיקים!" אמרה מתרגשת. "למה מחר?"שאל איאן אחרי שבלע את האוכל שלו."כי הטיול מחרותיים.אז,צריך להכין מזוודות" אמרה מאושרת. "אבל,לי אין מה,ובמה לקחת"אמרתי עם חיוך מאולץ."לא נורא,יש לנו הרבה,נוכל להביא לך"אמרה לילי."גריי,בטח יש לך מזוודה מיותרת,כן?"שאלה קורטני את גריי. "אה כן, כנראה. אני אבדוק." אמר בהינהון לא בטוח."קורטני תפסיקי להפחיד כאן את האנשים" אמר מייק לקורטני."אני לא מפחידה אני-" אמרה אך אדמונד קטע אותה."את נרגשת. אבל כשאת נרגשת יותר מדי ויוצאת שתלטנית" אמר אדמונד בגלגול עיניים."ואל תכחישי" אמר איאן והמשיך לאכול. "אז אני מתרגשת,מה העיניין?"שאלה בגלגול עיניים."כי את מפחידה אחרים"אמרה אליס קצת צוחקת."טוב טוב,הבנתי"אמרה בגלגול עיניים והתיישבה איתנו.ואכלה."יופי תמשיכי ככה"אמר אדמונד בקול מפונק וליטף את קורטני."עזוב אותי"אמרה מהר והורידה את ידו ישר."נו קורט',את יודעת שלא התכוונו להעליב אותך"אמר מייק בקול מצטער אבל עם חיוך.היא לא ענתה וישבה עם פרצוף מנופח כעוס."הא,שוב עם זה"אמר אדמונד ומחץ לה את הלחיים והוציא את האוויר מהפה שלה.אך היא עדיין ניראת עם הפרצוף הזה."היא עושה את הפרצוף הזה כשהיא כועסת ולא רוצה שידברו איתה."אמרה אליס בהסבר."טוב,אז גריי תוכל להביא את המזוודות?"שאלה ליל את גריי עם חיוך."יהיה יום שלא יגידו לא לעשות דברים?" קיטר לעצמו וקם יחד עם אליס שצחקה והם יצאו מהקפטריה. "אוקיי,כדי שכולנו נלך לכיתות"אמר איאן וקם ממקומו. "פעם ראשונה שאתה עוזב אוכל"אמרה קורטני בשוק מלא."רק היום,כי האוכל לא משהו"אמר ועשה פרצוף והלך. "בואי קורטני,אין לך ברירה"אמר אדמונד ומשך אותה ממקומה.הם קמו ואני ולאו גם קמנו."טוב,סקי את יודעת.אז אפשר לא לדאוג"אמר לאו בגיחוך."תלוי מה זה יודעת,כי לא עשיתי סקי הרבה מאוד זמן" אמרתי מגחכת."תשרדי"אמר וחיבק אותי בכתף. "איזה מעודד" אמרתי לו בציניות."אבל את גם צריכה בגדים לא?"שאל והסתכל עלי."קורטני תסדר את זה.כאילו שיש לי מילה להתנגדות" אמרתי בגלגול עיניים."שמעתי את זה"אמרה לכיווני קורטני."אז תתגאי בזה שיש לך שמיעה טובה"החזרתי לה צוחקת. "תזהרי"אמרה בקול מאיים,אחרי זה לא עניתי,אלא צחקקתי עם לאו, וארדמונד צחק לידה,והיא החטיפה לו.