משחק שאינו נגמר

מלחמה
משחק שאינו נגמר
מטרה רדודה, סיבה נעלה.
כוח, שייכות
שלנו,
לחלק את הקרקע?
לטבוע עליה בעלות,
לחלק אותה
לחרוש
לעקור
לשבור
לבנות מחדש
וחוזר חלילה.
זה מה שלמדנו,
בכוח, עם קצת חמלה.
בפחד מהלא מוכר והפוגע
בנואשות לחיים.
והכי חשוב
בהרגשה אחת גדולה
"זה שייך לנו"
לא להם
מי הם אותם הם?
מה השוני בדקויות,
אין להם פנים?
ורצון?
ואמונה?
מה הם אותם הם, שהרמוניה נראת לא אפשרית
מי הם אותם הם, שבגללם אתמלא שנאה וטינה
שבגללם אכעס ואצעק.
ארוס כל מה שיש בדרך.
למען המדינה,
למען הציונות
למען הג'יהד
כל אחד מצדיק אחרת
אבל התוצאה
תיהיה זהה.

איך התחלת?
רעיון, דעה, רצון

ואם מרעיון
אז אחד כזה גרוע שמביא הרס וחורבן

ואם מעקשנות,
שלא משחררת לרגע
וגורמת לנוף להצבע באדום

ואם בדעה,
למה אותה אחת כל כך חשובה
אותה דעה יחידה שהורגת אלף אחרות

ברצון נואש למשמעות
משהו לאחוז בו
סיבה ללמה הגדול
של הקיום.

האם אותו קיום לא התקיים לפנייה?
או אחריה?
או בתוכה?
כי האנשים והסיבות מתחלפות
והינה היא ממשיכה.

הניחי נישקך. אהובה
אל תרחצי ידייך בדמם
של אלף דעות אחרות.
שחררי,
למה אני יותר טובה ממנו או ממנה או מהם?
האם הוא או היא, האם אין נשימה באפם, דעות וחלומות ומשפחה?
הגיע הזמן לנקות את המראה.